בש"א 6509/00 המועצה האיזורית מעלה יוסף נ. בנק המזרחי, סניף נהריה

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור ביום אחד. לטענת המבקשים, בבוקר היום בו התכוון בא כוחם לחתום על הערעור על מנת להגישו לבית המשפט, התקבל פסק דין נוסף שניתן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת אותו עצמו. מאחר שהשאלות המשפטיות והעובדתיות כרוכות זו בזו, היה על בא כח המבקשת לכלול בהודעת הערעור גם את נימוקי הערעור הנוסף, ועקב כך לא עלה בידו להגיש במועד את הערעור ה"מורחב".

נראה לי כי דין הבקשה להידחות:

כידוע, בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, נדרש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור. הנימוק המובא בבקשה אינו בבחינת טעם כזה. שכן אילו אכן הוכנה הודעת הערעור במועד, לא ברור מדוע לא ניתן היה להגישה כפי שהיתה, ולהתייחס אל פסק הדין הנוסף במועד מאוחר יותר, אם בדרך של הגשת ערעור נוסף (אולי בצירוף בקשה לאיחוד הדיון בשני הערעורים), ואם בדרך של בקשה לתיקון הערעור. אינני סבורה כי מאן דהוא היה דורש מן המבקשים להתייחס בערעורם לפסק הדין שהתקבל על ידם, לטענתם, ביום האחרון להגשת הערעור. אולם ניתן גם ניתן לדרוש מבעל דין לעמוד במועדים הקבועים בתקנות להגשת הערעור. מדובר, איפוא, בשיקול דעת מוטעה על פניו, אשר איננו תוצאה של נסיבות בלתי נשלטות ואפילו לא של טעות בדבר חוק או עובדה, ואינני סבורה ששניתן לראות בו משום טעם מיוחד.

על האמור עד כה ניתן להוסיף לחובת המבקשים גם את העובדה שהבקשה לא מתייחסת כלל לשאלת סיכויי הערעור, וכן את העובדה שהתצהיר התומך בבקשה לא נערך על ידי עורך הדין המעורב אישית באירוע המתואר, כי אם על ידי עמיתו למשרד, כאשר דוקא המצהיר מוסר עדות מכלי שני, בעוד חברו המעורב מסתפק במעמד של אישור חתימת המצהיר. מצב זה מעורר תהיות רבות, אולם מאחר שקבעתי ממילא כי דין הבקשה להידחות, אין צורך להרחיב את הדיבור לגביו.

הבקשה נדחית.