בש"א 6510/03 אמין מוחמד ח'אזם נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ולחילופין לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 26.5.03, בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי. פסק הדין נמסר לבאי כוח המבקש ביום 11.6.03. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 16.7.03, לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות לערער (בגלגול שלישי) נגד פסק הדין שבערעור. לעניין זה, ברי כי לא עומדת למבקש זכות ערעור על פסק הדין, אשר ניתן בהליך ערעורי, ולכל היותר עומדת לו (בכפוף לעניין המועדים) זכות להגיש בקשת רשות לערער (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984). בבקשה נטען, כי המבקש פנה ביום 23.6.03 לבית המשפט המחוזי בבקשה להבהיר את פסק דינו, וכי בעת הגשת הבקשה טרם ניתנה החלטה בבקשת ההבהרה. מתברר, כי בד בבד פנה המבקש בטעות בבקשת ארכה לבית המשפט המחוזי, אשר עניינה הגשת ערעור לבית משפט זה. בעת הגשת בקשת הארכה, טרם ניתנה החלטה בבקשת ההבהרה.

עם זאת, נראה לי, לא בלי היסוס, כי ניתן להעתר למבוקש. אין המשיבה חולקת, כי בבקשות שהוגשו לערכאה הקודמת, ובעיקר בבקשת הארכה שהוגשה בטעות לבית המשפט המחוזי, היא הועמדה, בבירור, על כוונתו של המבקש לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק דינה של ערכאה זו. אין היא טוענת גם, כי התגבשה לה חסינות מפני נקיטת הליך כאמור, בנסיבות האמורות. לכך מתווספת העובדה, שמידת האיחור בהגשת הבקשה לבית משפט זה קטנה (לכל היותר, ימים בודדים). במצב זה, ובשים לב למהות האינטרס שבמרכז ההתדיינות (פיצוי בגין נזקי גוף), נראה לי כי קיים טעם מיוחד למתן ארכה כמבוקש.

אכן, ככלל מקום בו הוחמץ המועד לנקיטת הליך ערעורי על רקע הגשת בקשה לתיקון לערכאה הדיונית – וכאן קיים אף ספק האם הוגשה בקשה לתיקון במובן סעיף 81 לחוק בתי המשפט – אין בכך משום עילה להארכת מועד לנקיטת ההליך הערעורי (ראו רע"א 2500 קריסטל נ' קריסטל). המתנה למתן החלטה בבקשה לתיקון נתפסת כנטילת סיכון בקשר לתוצאות בקשה כזו, ואין בה כדי לפטור בעל דין מחובתו לנקוט אל ההליך הערעורי במועד. עם זאת, מקום בו לא התגבשה לבעל הדין שכנגד חסינות מפני נקיטת הליך ערעורי, בין היתר על רקע העמדתו על הכוונה לנקוט הליך אפשרי כזה, ניתן לשקול, במקרה מתאים, מתן ארכה, תוך הבאה בחשבון של מכלול נסיבות העניין. כפי שכבר נפסק בהקשר קרוב,

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרן אמנון, פ"ד נד(4) 702); כל מקרה ונסיבותיו."

(רע"א 9027/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

בשים לב לכך, ולטעותו של המבקש בדבר קיומה של זכות ערעור בידו, נראה לי כי ניתן להעתר לבקשה שבפניי. בקשת הרשות לערער תוגש תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. בשים לב לכך שהבקשה שבפניי הוגשה באיחור, גם אם לא רב, תותנה הגשת בקשת הרשות לערער בכך שהמבקש ישלם למשיבה תוך פרק הזמן האמור הוצאות בסך של 1,500 ₪ בגין בקשה זו. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.