בש"א 6520/07 סבאח דיה נ. משרד הפנים

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 3.11.2006, לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה נגד החלטת משרד הפנים על דבר פקיעת רישיונה לישיבת קבע מחמת עזיבתה את הארץ לתקופה ממושכת, וכן נגד החלטת המשיב 3 לדחות את בקשתה להשיב לה מטעמים הומניטאריים את מעמדה כתושבת, או לחלופין להעניק לה רישיון שהייה בישראל. בפסק דינו מיום 3.11.2006 דחה בית משפט קמא את עתירת המערערת בקובעו כי החלטת המשיבים לדחות את בקשות המערערת נסמכת על שיקולים ביטחוניים ראויים ואין להתערב בכך.

2.

ביום 8.5.2007 – כששה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא - הגישה המערערת בקשת ארכה להגשת ערעור על פסק הדין בטענה כי סברה בטעות שאין אפשרות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא וכי עד שנודע לה על זכותה לערער כבר חלף המועד הקבוע לכך בדין. עוד טענה המערערת שלאור מצבה הכלכלי הקשה נדרש לה פרק זמן נוסף על מנת לגייס את הסכום לתשלום האגרה ולמימון ייצוגה המשפטי. המשיבים התנגדו לבקשה.

3.

בהחלטה מיום 27.6.2007 דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת בקובעה כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר וכי אין היא מגלה טעם מיוחד המצדיק אותו. הרשמת ציינה בהקשר זה כי טעותה של המערערת באשר לזכות הנתונה לה בדין להגיש ערעור אינה סבירה בייחוד נוכח היותה מיוצגת בהליך שהתנהל בבית משפט קמא. הרשמת הוסיפה וציינה כי טענת המערערת בדבר מצבה הכלכלי הקשה לא נתמכה באסמכתאות מתאימות ומכל מקום אין בנימוק זה כדי להסביר את העובדה שלא פנתה בבקשה למתן אורכה להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בחוק. לבסוף, נקבע כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים ואינם מצדיקים היעתרות לבקשה.

4.

על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי. לטענת המערערת, קיימים מספר טעמים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור וביניהם עובדת היותה חסרת מעמד ללא זכויות אזרחיות וסוציאליות, על אף העובדה שנולדה בירושלים ומרבית חייה חיה בה. עוד טוענת המערערת כי היא גרושה מבעלה ומנותקת מילדיה המתגוררים בעזה וכי הם מנדים אותה ועל כן חזרתה לעזה מסכנת את חייה. סיכון זה מתחזק לאור המצב הפוליטי הקיים בעזה כיום ונוכח העובדה שילדיה מוכרים כפעילים בארגון ה"חמאס". כמו כן, נטען כי המערערת מעולם לא נרשמה כתושבת הרשות הפלשתינאית ובמהלך שהות של שנה בישראל לא היוותה סכנה למדינת ישראל אלא סייעה ככל יכולתה. עוד נטען כי בימים אלה היא מתנדבת בעיריית ירושלים ובמסגרת זו מטפלת באנשים מבוגרים וחולים.

5.

דין הערעור על החלטת הרשמת להידחות. בבקשתה לא הצביעה המערערת על טעם מיוחד להארכת המועד שנתבקשה והטענות שהעלתה אין בהן כדי להצדיק את האיחור הניכר בהגשת הבקשה. גם לגופו של עניין, מקובלת עלי קביעת כבוד הרשמת לפיה על פניו נראה כי סיכויי הערעור אינם טובים, ועל כן לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק

התערבות בהחלטתה.

הערעור נדחה.