בש"א 6528/10 אלדנפירי סאלם בשם עזבון המנוחה אלדנפירי סיהאם נ. רמת חובב, מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.12.2009, שבו נמחקה תביעה נזיקית שהגישו המבקשים בגין נזקי-גוף שנגרמו להם עקב חשיפה לחומרים מזהמים – כך לטענתם. התביעה נמחקה בשל אי-התייצבותם של המבקשים לבדיקות רפואיות. ייאמר מיד כי זהו "ניסיון הערעור" השני של המבקשים. תחילה (ביום 11.2.2010) הם הגישו ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 28.12.2009, שבה נדחתה בקשה "לעיון חוזר" בפסק-הדין מיום 3.12.2009. אלא שערעור זה – שיכונה להלן: הערעור הראשון – נמחק על-הסף לפי החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 15.4.2010, משנקבע כי זכות הערעור חלה רק ביחס לפסק-הדין מיום 3.12.2009, וכי ההחלטה מיום 28.12.2009 היא "החלטה אחרת" שניתן להשיג עליה אך ורק ברשות ובפרק הזמן הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. ערעור על החלטת כבוד הרשמת נדחה על-ידי כבוד השופט נ' הנדל בפסק-דין מיום 9.8.2010.

הן בהחלטת כבוד הרשמת הן בהחלטת כבוד השופט הנדל צוין כי בידי המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד על פסק-הדין מיום 3.12.2010. מכאן – הבקשה שלפניי. אני רואה לנכון לציין כי הבקשה הובאה להכרעתי רק עתה, הגם שחלף זמן לא מבוטל מאז שהוגשו תגובות מרבית המשיבים, וזאת משום שהמזכירות המתינה לקבלת התייחסותם של מקצת המשיבים שלא הגיבו עד היום.

איני רואה צורך לחזור על מכלול העובדות והנימוקים המשפטיים שהובילו לסילוק על-הסף של הערעור הראשון – אלה מתוארים בהרחבה בהחלטותיהם של כבוד הרשמת ושל כבוד השופט הנדל. אין היום כל ספק כי המבקשים טעו בדרך-הערעור שבה בחרו "בסיבוב הראשון". השאלה היא אם יש מקום לאפשר להם לתקן את טעותם ולנקוט – באיחור כמובן – בהליך ערעורי נכון. התשובה לשאלה זו אינה חד-משמעית ויש לה פנים לכאן ולכאן. בטרם אשיב לשאלה זו, ראוי להבהיר כי בניגוד לטענת המבקשים, אמת המידה להארכת מועד שנקבע בחיקוק – ובכלל זה המועד להגשת ערעור – היא קיומו של "טעם מיוחד". כך לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכך לפי פסיקה מושרשת. עם זאת, השאלה מהו אותו "טעם מיוחד" אינה פשוטה ואין לה תשובה אחידה. הגם שניתן לגזור מן הפסיקה לאורך השנים כללי-אצבע לעניין זה, אין מדובר בנוסחאות טכניות אלא באמות-מידה גמישות הנבחנות בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו (ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904 (2001)).

כאמור, בענייננו מדובר במקרה גבולי. מצד אחד, איני רואה לקבוע כי טעותם של המבקשים הייתה כה בלתי-סבירה. נסיבות המקרה אינן טיפוסיות, ובהקשר זה ניתן להזכיר את העובדה שבית המשפט המחוזי הותיר בפסק-דינו מיום 3.12.2009 פתח מסוים לשקילה מחדש אם יומצאו אישורים רפואיים לגבי אי-ההתייצבות; וכן את העובדה ששתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי הוכתרו "החלטה". המבקשים נקטו בהליך ערעורי לפי שיטתם (השגויה), ואף עשו כן במועד, ובמקרים מסוג זה, כשהטעות אינה בלתי-סבירה, ניתן לשקול במקרים המתאימים הארכת מועד תוך חיוב אפשרי בהוצאות (ראו לאחרונה החלטתי בע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (טרם פורסם, 10.8.2010). זאת הן לאור הפגיעה המתונה יחסית באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, הן לאור הזהירות הנדרשת במקום שבו זכות הערעור המהותית עלולה להתאיין בשל משגה דיוני.

מצד אחֵר, במקרה שלפניי הטעות הובהרה כבר בהחלטתה של כבוד הרשמת מיום 15.4.2010. המבקשים לא הגישו באותה עת בקשה להארכת מועד (אף לא "למען הזהירות"), אלא בחרו להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת. כמובן, זכות הערעור שמורה לבעל-דין ורשאי הוא לממשה, אך משהערעור נדחה, לא ניתן להתעלם מן האינטרס של הצד שכנגד הטוען כי בינתיים נוצר עיכוב נוסף בהגשת ההליך, כך שמתן הארכת מועד לאחר זמן כה רב יש בו משום פגיעה מועצמת בסופיות ההליך. זאת ועוד, בענייננו הבקשה להארכת מועד הוגשה כחודש לאחר פסק-הדין של כבוד השופט הנדל, והגם שלא נקצב זמן להגשת הבקשה, נראה כי ניתן ורצוי היה לפעול במרץ רב יותר להגשת הבקשה בפרט נוכח הזמן הרב שחלף.

בשים לב לכל אלה; לאחר שעיינתי בהחלטות שניתנו "בסיבוב הראשון" ובטענות הצדדים בהליך שלפניי; וכן הבאתי בחשבון את מהות ההליך שעניינו מחיקה של תביעה נזיקית מבלי שנדונה לגופה, באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המאוזנת והמידתית במקרה זה היא להאריך את המועד להגשת הערעור תוך קציבת מועד קרוב ביותר להגשתו (בשים לב גם למועד שנתבקש בבקשה – 1.10.2010), ותוך חיוב בהוצאות המבטאות את מחדלי המבקשים.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. הערעור יוגש תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שצוינו גם בהליכים הקודמים, המבקשים ישלמו שכר טרחת עורך-דין בסכום של 3,500 ₪, שיתחלק שווה בשווה בין כל קבוצות המשיבים החתומות על התגובה מיום 21.9.2010. לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת המשיבה 2 משזו הסתפקה בהצטרפות לתגובת יתר המשיבים.