בש"א 665/10 אורן דרור נ. אליהו מימון

שקלתי בכובד ראש בקשה זו שלפניי להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. מחד גיסא, המבקש אינו מיוצג. הוא הגיש בקשה זו להארכת מועד בתאריך 25.1.2010, וברצונו להשיג על החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 22.12.2009. מדובר אפוא באיחור של ימים בודדים. מאידך גיסא, הנימוק היחיד שמעלה המבקש – ואף זאת בצורה לאקונית ביותר – הוא שטעה במניין הימים ופעל בתום-לב. ככלל, טעות מסוג זה אינה מהווה כשלעצמה טעם מיוחד להארכת מועד. זאת ועוד, עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי גופה, הכוללת ביקורת נוקבת על המבקש אשר עושה – כך נכתב – שימוש לרעה בהליכי משפט ואינו משלם הוצאות הנפסקות לחובתו. בית המשפט פסק כי כל בקשה נוספת שיגיש המבקש בתיקים הנדונים "תחוייב כתנאי להגשתה בתשלום 15,000 ₪ לקופת המדינה ו- 15,000 ₪ לקופת הפירוק או כל צד שיהיה משיב בה".

לאחר ששקלתי את כל אלה, את טענות המבקש ואת תגובות המשיבים, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין האיזון הראוי הוא לקבל את הבקשה להארכת מועד אולם זאת אך ורק בכפוף לכך שהמבקש ישלם את הוצאות המשיבים בגין בקשה זו: 1,500 ₪ למשיבים 3-1; 1,500 ₪ למשיב 4; ו- 1,500 ₪ למשיב 5. יובהר כי תשלום הוצאות אלה, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, והגשת אישור על התשלום לבית משפט זה בתוך המועד האמור, מהווים תנאי לרישום הליך בקשת רשות הערעור.

למותר לציין כי אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה כלשהי לגבי הטענות שהעלו הצדדים לגוף העניין; כמו-כן, ככל שיבוצע התשלום כאמור וההליך ייפתח, תתברר בתורה שאלת ההפקדה של עירבון בבית משפט זה.

החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, וככל האפשר באמצעות הפקסימיליה.