בש"א 6675/98 בנק אמריקאי ישראלי בע"מ נ. יוסף זילבר

בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד.

תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) קובעת, כי המועד להגשת ערעור שכנגד הינו שלושים יום, מיום שהומצא למשיב כתב הערעור. ערעור המשיבים הוגש לבית משפט זה ביום 17.2.97.

על פי האמור בבקשה להארכת המועד ובתצהיר שצורף לה, העתק מהודעת הערעור נמסר למבקש עוד בסוף חודש דצמבר 1997. הבקשה שבפני הוגשה ביום 25.10.98, היינו, באיחור של כעשרה חודשים תמימים.

ההסבר היחיד הניתן על ידי המבקש לאיחור הממושך בהגשת הבקשה ובהגשת הערעור שכנגד נוגע לקיומם של הליכי פישור במסגרת הערעור שהגישו המשיבים. טוען המבקש, כי מלכתחילה סבר שהליכים אלו יסתיימו לשביעות רצון שני הצדדים וייתרו את הליכי הערעור. בשל כך הוא טוען, נמנע מלהגיש ערעור שכנגד.

בהסבר זה שמביא המבקש כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה, בקיומו של הליך פישור, לא היה כדי למנוע מהמבקש להגיש ערעור שכנגד, לו חפץ בכך, או למצער להגיש בקשה להארכת מועד להגישו עד לתום הליך הפישור.

יתר על כן, לו היה הליך הפישור מסתיים בהצלחה, היה באפשרות המערער שכנגד לבקש את השבת האגרה, בהתאם לתקנה 15 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח1987-.

במקרה דנן, בו המבקש לא טרח להגיש, בטרם חלוף המועד להגשת הערעור שכנגד, בקשה להארכת המועד להגישו, ולא הודיע לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור שכנגד, סבורני כי קיים בידי המשיבים אינטרס לגיטימי, שערעור שכנגד לא יוגש (ראו: ע"א 7170/94, טרנספרס בע"מ נגד מדינת ישראל (טרם פורסם)).

לכך יש להוסיף, כי הליך הפישור הסתיים עוד ביום 13.9.98, ואילו הבקשה שבפני הוגשה אך ביום 25.10.98. עיננו הרואות שגם בשלב זה לא הזדרז המבקש לפעול.

לאור האמור, משלא הובאה בפני כל סיבה סבירה לאיחור הממושך, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסכום כולל של 3,000 ש"ח.