בש"א 6731/98 ס.ה.ל בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ

1.המערערת הגישה בקשה להארכת המועד להגשת תגובתה לבקשת הרשות לערער שהגישה המשיבה. כב' הרשמת קיבלה את בקשת המערערת, על אף התנגדות המשיבה, אולם הטילה עליה לשלם למשיבה את הוצאותיה בסך 5,000 ש"ח. בערעור שבפניי מבקשת המערערת לבטל את חיובה בהוצאות המשיבה.

2.המערערת טוענת כי שגתה כב' הרשמת בהטילה עליה לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה, שכן ההלכה היא, שהוצאות משפט מוטלות על צד שלא זכה בהתדיינות. המערערת מציינת, כי משקיבלה הרשמת את בקשתה שומה היה עליה לנהוג לפי הלכה זו ולא לחייבה לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה. כמו כן טוענת המערערת, כי הרשמת שגתה בהחלטתה, שכן בקשתה להארכת המועד הוגשה עקב התנגדות המשיבה למתן אורכה להגשת תגובתה, התנגדות שבדיעבד התבררה כלא מוצדקת, שהרי הרשמת החליטה להיעתר לבקשת המערערת והאריכה את המועד להגשת תגובתה. המערערת מציינת, כי בא כוח המשיבה לא הביא בהתנגדותו כל טעם ממשי לפיו מתן האורכה למערערת עלול לגרום נזק ממשי ללקוחו, כמתחייב מהוראת כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986-.

3.בפי המערערת טענות חלופיות. המערערת טוענת, כי אף אם צדקה כב' הרשמת בהחלטתה להטיל עליה את הוצאות המשיבה, הרי שהטלת ההוצאות היתה צריכה להיות תלויה בתוצאות בקשת הרשות לערער. לחלופי חלופין טוענת המערערת כי אף אם צדקה הרשמת בהחלטתה להטיל עליה את הוצאות המשיבה ללא קשר לתוצאות הדיון בבקשת הרשות לערער, כי אז שומה היה עליה לפסוק הוצאות בשיעור נמוך יותר ממה שפסקה. המערערת טוענת, כי שיעור הוצאות זה הינו בלתי סביר בנסיבות העניין, שכן אין למערערת כל ספק כי הוצאות המשיבה בהכנת תגובתה הקצרה לבקשת המערערת לא הגיעו לסך של 5,000 ש"ח, כפי שפסקה הרשמת.

4.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המשיבה טוענת, כי החלטת כב' הרשמת להטיל על המערערת לשאת בהוצאותיה בדין יסודה, שכן המערערת בבקשתה שיבשה את סדרי הדיון. כך, למשל, מציינת המשיבה, כי בקשת המערערת להארכת המועד להגשת תגובתה לבקשת הרשות לערער שהגישה המשיבה, הוגשה יום אחד לפני המועד בו היה עליה להגיש את תגובתה. לבקשה שהוגשה על ידי המערערת לא צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. כמו כן טוענת המשיבה, כי על אף שבקשתה של המערערת התקבלה, בין השאר בנימוק שהסוגייה נשוא הבקשה לרשות ערעור הינה מורכבת, הרי שבבקשתה להארכת המועד להגשת תגובתה לא טרחה המערערת להסביר מדוע לא הבחינה במורכבות הנושא, מבעוד יום. המשיבה שבה ומציינת, כי עניינה של הבקשה לרשות לערער שהגישה הינה הפרת זכויותיה הקנייניות על ידי המערערת במדגמים הרשומים על שמה. המשיבה טוענת כי כל דחייה בבירורה של בקשת הרשות לערער שהגישה, מאפשרת למערערת להמשיך במעשי ההפרה. המשיבה מציינת כי נימוק זה, קרי, ההגנה על האינטרסים של קניינה הרוחני הוא הסיבה לסירובה למתן אורכה למערערת. בנוסף לכל אלה טוענת המשיבה, כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בערעורים שנושאם הוא ההוצאות או שיעורם כפי שנפסקו על ידי בית משפט קמא.

5.לעניין טענותיה החלופיות של המערערת, מציינת המשיבה, כי כעניין שבשיגרה פוסק בית המשפט הוצאות ללא קשר עם תוצאות ההליך המתנהל בפניו. לעניין גובה ההוצאות טוענת המשיבה, כי הסכום שנפסק על ידי כב' הרשמת אינו חורג מן הסכום שנפסק על ידה במקרים דומים שבאו בפניה. כמו כן שבה המשיבה וטוענת, כי אין זו דרכו של בית משפט לערעורים להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו.

6.עיינתי בבקשת המערערת להארכת המועד להגשת תגובתה, תשובת המשיבה לבקשה, הודעת הערעור ובתשובת המשיבה, ונחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. אכן, כפי שציינה המשיבה, אין זו מדרכו של בית משפט זה להתערב, למעט במקרים חריגים, בהחלטות ופסקי דין שעניינם הוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט, בין אם נפסקו לטובת בעל דין שזכה בדין בין כנגדו. בקשת המערערת הוגשה רק יום אחד לפני המועד האחרון שנקבע לה להגשת תגובתה לבקשה לרשות לערער שהגישה המשיבה. בקשת המערערת נוסחה בלשון כללית ולא נתמכה בתצהיר. התנהגותה של המערערת מעוררת תמיהה בעיקר לאור טענתה בבקשתה ובהודעת הערעור שבפניי, ולפיה הסוגיה נשוא בקשת הרשות לערער הינה מורכבת. המערערת גם לא טרחה, כפי שציינה המשיבה, לנמק מדוע הוגשה הבקשה ברגע באחרון. אשר על כן לא מצאתי טעם להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת להטיל על המערערת לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה. כמו כן לא מצאתי טעם להתערב בגובה ההוצאות שפסקה כב' הרשמת בהתחשב בנסיבות העניין.

הערעור נדחה. אין צו להוצאות בערעור זה.