בש"א 6792/13לביא ישעיהו נ. סטפאן קבלסון

1.

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטות רשם בית המשפט המחוזי, בהן התיר למשיב לתקן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אותה הגיש, וכן קיבל את בקשת הארכה לגופה.

פסק-הדין ניתן ביום 8.8.2013 ומן הבקשה עולה כי זה הומצא למבקש במהלך פגרת הקיץ. על כן ולאחר ש"מדלגים" על ימי פגרת הקיץ ופגרת הסוכות, המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 8.10.213.

ביום 9.10.2013 נעשה על ידי המבקש ניסיון להגשת ההליך, ואז הסתבר לו כי איחר בהגשתו ביום אחד, ומכאן הבקשה שבפניי אשר הוגשה למחרת היום (ביום 10.10.2013). בבקשה נטען כי בא-כוח המבקש שגה לעניין הימים הנכללים בפגרת הסוכות, בסוברו כי גם יום שמחת תורה ושמיני עצרת מהווה יום פגרה. כן נטען כי "נפלה טעות בפרסום של פגרת הסוכות".

2.

המשיב מתנגד לבקשה, והוא טוען בין היתר כי הבקשה הוגשה שלא לפיה ההנחיות ואינה נתמכת בתצהיר; כי הבקשה לגופה אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה; וכי סיכויי ההליך נמוכים.

לבקשת המבקש אפשרתי לו להשיב לתגובת המשיב (ובמענה לאמור בהודעת ההבהרה של המשיב יצוין כי הבקשה להגשת תשובה היתה בתיק בית המשפט ונתקבלה לרישום ביום 20.10.2013 בצירוף התגובה מטעמו, ואלו אכן לא הועברו לעיוני מחמת תקלה). בתשובתו שב המבקש על טענתו בדבר שגגה שנפלה לעניין פרסום ימי הפגרה ולחלופין טוען הוא כי מדובר ב"טעות סבירה" ועל כן ראוי ליתן לו ארכה להגשת ההליך.

3 .

במקרה דנן השיקולים הצריכים לעניין מושכים לכיוונים מנוגדים, אך לאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים החלטתי להיעתר לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב.

מחד גיסא, לא ניתן לקבל את טענת המבקש בדבר טעות שנפלה בתקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג-1983 וברי כי ימי הפגרה כפי שפורסמו הם הימים המחייבים בעניין. כמו כן חובה היה על המבקש ועל בא-כוחו לבדוק מתי תמה פגרת הסוכות ולא די בהנחה או בהשערה שלהם בהקשר זה, מה גם שהבקשה אינה כוללת פירוט לעניין הבדיקות שנערכו בעניין. כמו כן, על דרך הכלל טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה, ובנוסף הצדק עם המשיב כי ראוי היה לתמוך את הבקשה בתצהיר.

מאידך גיסא, מדובר באיחור קל של יום בודד, וכידוע משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה (ראו בש"א 8975/12 PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS

נ' רביבי (9.1.2013)). עוד אציין כי מן האמור בבקשה ובתשובה התרשמתי כי מדובר בטעות בתום-לב וכן יש ליתן משקל לכך שהמשיב לא טען כי ביום-יומיים אשר חלפו למן המועד האחרון להגשת ההליך ועד להגשת הבקשה שינה מצבו לרעה (שכן גם לטענתו המוצגים והסיכומים אותם הגיש במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי הוגשו טרם חלוף המועד להגשת ההליך).

בנסיבות אלו, ומבלי להביע עמדה לגבי סיכוייו של ההליך לגופו, סבורני כי אין לחסום את דרכו של המבקש לבירור טענותיו בבית-משפט זה, אך להתנות את קבלת בקשת רשות הערעור באישור שיציג המבקש לפיו שילם למשיב הוצאות בגין התגובה אותה נאלץ להגיש, בסך של 2,500 ש"ח.

לאחר הצגת אישור כאמור תפתח המזכירות תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור והחלטה זו.