בש"א 6798/00 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. או.בי.די. בע"מ

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד. פלפל). אלה עיקרי העובדות הרלוונטיות:

המשיבה בבקשה זו הגישה בבית המשפט המחוזי תובענה ייצוגית נגד המבקשת, בנוגע לפוליסת ביטוח רכב בה ביטחה המבקשת את המשיבה. במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית העלתה המבקשת מספר טענות מקדמיות, וביקשה לדחות את הבקשה על הסף. בית המשפט המחוזי דן בטענות המקדמיות, דחה את רובן וקבע כי יש מקום לדון בעתירה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. לגבי החלטה זו מבקשת המבקשת הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

האורכה המבוקשת מתייחסת לשני מועדים: ראשית מבוקש כי המועד יוארך עד שלושים יום לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת האישור לגופה. כמו כן מבוקש כי במידה שהמשיבה תגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה, תהא המבקשת רשאית להגיש בקשת רשות ערעור מטעמה תוך שלושים יום מקבלת בקשת רשות הערעור. את בקשתה מנמקת המבקשת בכך שעל פי ההלכה אין מקום להגיש בקשת רשות ערעור בשלב זה, אלא להמתין עד לאחר ההחלטה הסופית בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה הודיעה בתגובתה כי הגישה בקשת רשות ערעור על חלק מהחלטת בית המשפט המחוזי, המהווה פסק דין חלקי הדוחה חלק מטענותיה. אולם לטענתה אין בכך כדי להקים למשיבה זכות להגיש בקשת רשות ערעור.

נראה לי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

ההלכה היא כי ראוי שהשאלה אם ראוי תובענה להידון כתובענה ייצוגית תידון כמכלול, והערעור יהא על פסק הדין או ההחלטה הסופית, ולא על כל החלטת ביניים בפני עצמה. (רע"א 6018/95, חברת החשמל לישראל בע"מ נגד עו"ד אביגיל גולדשטיין, תקדין עליון 98 (2) 1092; ע"א 6325/98, חברה קדישא אחידה לעדת הספרדים ובני עדות המזרח י-ם ואח' נגד שימונוב איליה ואח', לא פורסם).

כאמור, בקשת המבקשת לדחות על הסף את התובענה הייצוגית נדחתה ברובה. אם ידחה בית המשפט המחוזי את יתר טענות המבקשת ויאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, עלולה המבקשת להימצא במצב בו מחד גיסא לא תהא רשאית לערער על החלטות הביניים עד לסיום הדיון בתובענה כולה, ומאידך גיסא, המועד לבקשת רשות ערעור על ההחלטה נושא בקשה זו חלף. במסגרת המדיניות העולה מן ההחלטות הנ"ל יש לאפשר למבקשת להציג את כל טענותיה בעניין אישור התובענה בכפיפה אחת, ולשם כך אני מאריכה את מועד הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה כך שיימנה החל מהחלטתו הסופית של בית המשפט המחוזי בשאלת אישור התובענה כתובענה ייצוגית.

אשר לבקשת החלופית, להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד לאחר הגשת בקשת רשות ערעור מטעם המשיבה, הרי לאור האורכה שנתתי למבקשת אני מסופקת אם יש בה עוד צורך, אך מכל מקום נראה לי כי דינה להידחות: שאלת זכותה של המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור אינה תלויה, ואינה צריכה להיות משפעת, מההליכים הננקטים על ידי המבקשת. מתקין התקנות ראה לנכון ליצור הסדר של ערעור שכנגד, המאפשר לבעל דין להתלות, במידה מסויימת, את ערעורו, בערעור שהגיש הצד שכנגד. אולם לגבי בקשת רשות ערעור לא נקבע הסדר שכזה, ואינני סבורה שיש ליצור לו תחליף "בדלת האחורית", באמצעות הארכת המועד המבוקשת. ההסדר של "רשות ערעור שכנגד" אף אינו רצוי, כיון שהוא עלול להאריך ולסרבל את הדיון בבקשות רשות הערעור, שרבות מהן נדחות והדיון בהן מסתיים תוך זמן קצר. הסמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק נועדה להתאים את הכללים שנקבעו בתקנות לנסיבות המיוחדות העשויות להתעורר במקרים מסוימים, בנסיבות המצדיקות את הדבר. אולם אינני סבורה שראוי יהיה לעשות בהן שימוש ליצירת מעין זכות חדשה, שאינה קיימת בתקנות.

החלטתי, איפוא, לדחות חלק זה של הבקשה. איני רואה צורך לדון, במסגרת זו, בשאלה העולה בעקיפין מן הבקשה - האם יש מקום להגשת בקשת רשות ערעור על ידי המשיבה. שאלה זו תידון בפני השופט שידון בבקשת רשות הערעור, והמבקשת תוכל להעלות את טענותיה במסגרת בקשת רשות הערעור, אם תתבקש לעשות כן.

לסיכום: הבקשה להארכת מועד בקשת רשות הערעור עד לאחר ההחלטה בעניין אישור התובענה כייצוגית מתקבלת. הבקשה הנוספת נדחית. בהתחשב בתוצאות אין צו להוצאות.