בש"א 6803/09 פלוני נ. אמנון לוי

א.

בקשה לסעד זמני, בטרם הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת גדות) מיום 25.8.09 בתיק בש"א 16351/09, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לסעד זמני, שיאסור על שידור כתבה בתכניתו של המשיב 1 אמש, הכל כפי שיפורט להלן.

רקע

ב.

ביום 20.8.09 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני (לפי תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984), שיאסור על המשיבים לשדר כתבה הכוללת צילומים מתוך טקס חליצה שעברה בשנת 2006 (על כך בהמשך). בסעיף 35 לבקשה נאמר, כי בכוונת המבקשת להגיש "כתב תביעה לרבות לסעד קבוע ולפיצוי כספי" בתוך שבעה ימים (כהוראת תקנה 363(א)). הבקשה הובאה בפני השופט התורן (השופט ישעיה), אשר נתן צו ארעי שאסר על שידור הכתבה שתוכנן לאותו היום. דיון בבקשה התקיים (בפני השופטת גדות) ביום 24.8.09.

מהי חליצה

ג.

בטרם, נפנה לטענות הצדדים בדיון, נאמר מה לגבי מוסד החליצה. לפי דין תורה, אם נפטר אדם נשוי מבלי שהעמיד צאצאים, על אשתו להינשא לאחד מאחיו: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ [אחי בעלה] יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה, ה). דין זה נועד לטובת האלמנה, שאילולי דין זה, תצטרך האלמנה "לצאת מביתה ומנחלתה ולבקש מנוח אחר" (פירוש ר' יצחק אברבנאל לתורה), ולטובת הנפטר, "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל". עוד ממשיך הכתוב ומורה, כי אם היבם אינו מעוניין לשאת את אלמנת אחיו - סירוב הנתפס ככפיות טובה כלפי האלמנה והנפטר - מתנהל טקס בו יגונה היבם על סירובו:

"וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" (ראו גם משנה יבמות פרק י"ב; בבלי יבמות פרק י"ב; רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ד'; שלחן ערוך, אבן העזר , הלכות חליצה, סימן קס"ט).

שני העניינים הנזכרים בכתוב - "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו" - נועדו כאמור לגנות את היבם הסרבן, אך אין חולק כי במציאות של ימינו הם עשויים להביך מאוד דווקא את האלמנה, בפרט כך כשהם נעשים בפני אנשים זרים. לאחר עריכת טקס זה מותרת האלמנה להינשא לכל אדם. עוד יש להזכיר, כי המנהג כיום אינו מאפשר לייבם, ומחייב חליצה.

הדיון בבית המשפט המחוזי

ד.

בדיון בבית המשפט המחוזי טענה המבקשת, כי עם הגיעה לטקס היבום (שנערך בבית דין פרטי שקבע מושבו בהיכלה של ישיבה) נדהמה לגלות, כי במקום נוכחים עשרות אם לא מאות אברכים שבאו לצפות בטקס. המבקשת היתה נבוכה, "במצב נפשי ומנטלי קשה מנשוא", והתקשתה לירוק בפני גיסה. בסופו של דבר, כתום שלושה נסיונות כושלים, שלאחריהם פרצה המבקשת בבכי וברחה מן האולם, פינו הדיינים את רוב הנוכחים, ובניסיון הרביעי הצליחה המבקשת להשלים את הטקס. מספר חודשים לאחר הטקס גילתה המבקשת שהטקס הוסרט, וכי ניתן לצפות בסרט באתרי אינטרנט שונים. בשנת 2007, מספר חודשים לפני שנישאה המבקשת בשנית, הופיעו תמונות מטושטשות מתוך הסרט בעיתון הארץ . לענייננו נטען, כי כשבועיים עובר להגשת הבקשה פנה למבקשת תחקירן מטעם המשיבים, ציין בפניה כי הם מתכוונים לשדר תכנית בעניין מצוות החליצה ויישומה בימים אלה במדינת ישראל, וביקש שתתראיין לכתבה. המבקשת סירבה לבקשה, ומבחינתה הבינה כי בכך הסתיימה הפרשה. ברם, ערב לפני הגשת הבקשה סיפר למבקשת קרוב משפחה, שראה בטלביזיה קדימון לתכנית שהיתה עתידה להיות משודרת למחרת, הכולל קטעים מתוך הסרט. בעקבות גילוי זה הוגשה הבקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי. הבקשה נומקה בפרטיות המבקשת ובאוטונומיה שלה.

ה.

מטעם המשיבים נטען, כי האינטרס הציבורי בשידור הכתבה גובר על זכות המבקשת לפרטיות, וכי ידו של חופש הביטוי על העליונה. עוד נטען לשיהוי בהגשת הבקשה ולהסכמה מסוימת מצד המבקשת. ולבסוף, לכך שמאזן הנוחות - שהרי מדובר במתן סעד זמני עובר להגשת התביעה - נוטה בבירור לטובת המשיבים.

החלטת בית המשפט קמא

ו.

בית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, "כי לא הוכחה כל הסכמה של המבקשת לפרסום צילום הטקס במסגרת כתבה" (סעיף 20 להחלטה), וכן כי "פרסומו של טקס החליצה במסגרת הכתבה מהוה פגיעה בפרטיותה של המבקשת" (סעיף 23 להחלטה). זאת, על יסוד סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 הקובע כי "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" הוא פגיעה בפרטיות. אף על פי כן נקבע, "כי הכתבה עומדת בתנאי סעיף 18(3) לחוק [הגנת הפרטיות - א"ר] שעניינו הגנות הנתונות במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות" (סעיף 26 להחלטה). קרי, כי "בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין". הוזכר, כי אף המבקשת מסכימה שקיימת חשיבות ציבורית בשידור הכתבה, ובהעלאת הנושא לדיון ציבורי. כן הוזכרה העובדה, שאין מדובר בפרסום ראשון של הסרט. סופו של יום נקבע:

"על אף שהגעתי למסקנה כי יש מקום לפרסם את הכתבה, לרבות צילום טקס החליצה, עמדתי היא כי באיזון האינטרסים בין הצדדים יש לנקוט בכל פעולה אשר יהא בה כדי למנוע את זיהוייה של המבקשת. צפיה בכתבה מעידה כי הטשטוש של פניה ושל פני היבם, לאו טשטוש הוא... ההגינות מחייבת כי אם אכן מבקשים לטשטש פניו של אדם, יש לעשות זאת באופן המונע את זיהויו, גם בקרב מכריו" (סעיף 34 להחלטה).

בהתאם לכך קבע בית המשפט שורה של הוראות מפורטות לגבי אופן טשטוש זהותה של המבקשת, ובכפוף לאלה דחה את הבקשה לצו מניעה זמני (להלן החלטת בית המשפט קמא ).

ז.

למחרת היום (26.8.09, שעה 12:43) הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, "עד לדיון בבקשת רשות הערעור אותה מתעתדת המבקשת להגיש בימים הקרובים" (בש"א 16600/09). עוד הוזכר, כי כתב התביעה לצו מניעה קבוע ופיצויים עתיד להיות מוגש למחרת היום. כיון שהכתבה אמורה היתה להיות משודרת באותו ערב, וכיון שההחלטה הומצאה למבקשת בשעה 16:30 יום קודם, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי שביקש את תגובת המשיבים.

ההליך בבית משפט זה

ח.

בשעה 15:00 הוגשה הבקשה הנוכחית, שעניינה במישור הדיוני - ככל שניתן להבין ממנה - בקשה לסעד זמני בטרם הגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא. לשון אחר, בקשה לצו מניעה ארעי, עד להגשת בקשת רשות ערעור כלפי החלטתו של בית המשפט קמא שלא ליתן סעד זמני עד להכרעתו בבקשה לצו מניעה קבוע. כך הוא, גם אם נראים הדברים מסורבלים במקצת.

ט.

בבקשה נטען, בין היתר , כי סיכויי הערעור (קרי, בקשת רשות הערעור שטרם הוגשה) טובים, וכי אי מתן הסעד הזמני (קרי, מתן האפשרות לשדר את הכתבה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא) יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, וירוקן מתוכן את בקשת רשות הערעור העתידה. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי שגה בית המשפט קמא בכל הנוגע ליישום התנאים למתן סעד זמני (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי). הוטעם, כי שידור הסרט יגרום למבקשת "נזק עצום ובלתי הפיך", והוזכר כי די בכך למתן סעד זמני - במובחן מהיעתרות לתביעה לצו מניעה קבוע, שטרם הוגשה. עוד נאמר, כי האינטרס בדיון ציבורי לגבי יישום דיני היבום והחליצה במציאות המודרנית אינו מצדיק פגיעה כה קשה בפרטיות המבקשת, מה גם שפגיעה כאמור אינה נחוצה לשם הדיון. נטען גם לחוסר תום לבם של המשיבים, שמתחילה טענו כי בידם תיעוד להסכמת המבקשת לשידור הכתבה, אך בהמשך השמיטו טענה זו ונמנעו מחקירת המבקשת לגביה. סופו של יום, נטען כי היה על בית המשפט קמא להיעתר לבקשה לצו מניעה זמני, עד לדיון ממצה באיזון הראוי במסגרת ההליך העיקרי.

י.

סמוך לשעה 16:00 התבקשה תגובת המשיבים, בתוך שעה. מעט אחרי השעה 17:00 הגיעה תגובת המשיבים, בה נטען, בין היתר , כי הבקשה לוקה בשיהוי, כי קיימת חשיבות ציבורית ראשונה במעלה בשידור הכתבה, כי עמדת המבקשת נובעת מרצונה להגן על הממסד הדתי, וכי באיזון שבין הזכות לפרטיות וחופש הביטוי "ידו של חופש הביטוי תהא על העליונה, זאת, כל עוד לא הוכח כי הגנת המפרסם אינה הגנת סרק" (סעיף 12). הוזכר, כי רק במקרים נדירים ימנע בית המשפט מראש פרסום שנטען שיש בו משום פגיעה בפרטיות, וכי דרך המלך במקרים של פרסום פוגע היא הגשת תביעה נזיקית לאחר הפרסום. נטען, כי סיכויי הערעור קלושים, כי לאור הנחיות בית המשפט קמא לגבי טשטוש הפרטים המזהים לא ייגרם נזק למבקשת, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. נטען, כי אי שידור התכנית בשבוע שעבר כבר גרם למשיבים נזק של מאות אלפי שקלים, וכי אי שידורה בשנית יעצים נזקים אלה. במסגרת התגובה טענו המשיבים, כי הסרט כבר פורסם באתרי אינטרנט שונים, וצירפו הפניות לאתרים בהם ניתן לראות גם כיום תמונות מתוך הסרט ללא טשטוש פניה של המבקשת.

י"א.

בשעה 17:50 ביקשתי מהמשיבים להעביר את הסרט עצמו לעיוני, ובהמשך הגיעה גם תגובה מטעם המבקשת. לצערי הסרט הגיע לבית המשפט רק אחרי השעה 20:00, עובדה שלא הותירה זמן רב לצפיה בכתבה ולקבלת החלטה. בתום העיון בסרט ניתנה ההחלטה הבאה, שהורתה על מחיקת מספר קטעים בני שניות אחדות מתוך הסרט:

"לאחר העיון ובמכלול הנסיבות, החלטתי להיעתר לבקשה באופן זה שהקטע הכולל את עצם הרקיקה החל מסיום האמירה 'תירקי את כל הרוק שיש לך בפה לפני היבם והדיינים', והוא הדין הרקיקה שלאחר המילים 'נסיון שני', וכן זו שלאחר 'נסיון שלישי' ו'נסיון רביעי' - עצם הרקיקה בכל אחד מארבעת המקרים יוסר . כך גם קטע התיישבות האלמנה על הכיסא והיא בוכה. הנמקות יינתנו בהקדם. יצוין כי הסרט הגיע לעיוני אחרי השעה 20:00, ועל כן הוקראה ההחלטה לבא כוח המשיבים טלפונית בשעה 20:55 לערך".

במועד הקראת ההחלטה לבא כוח המשיבים נמסר, כי בשלב מאוחר זה לא ניתן להכניס את השינויים בכתבה, וכי היא לא תשודר באותו ערב. בהמשך להחלטה זו ניתנים נימוקים אלה.

נימוקי ההחלטה

י"ב.

נפתח בתיחום המסגרת הדיונית. בית המשפט קמא קבע, כי פרסום הסרט הוא פגיעה בפרטיותה של המבקשת, אך כי עומדת למשיבים הגנה טובה בשל העניין הציבורי בשידור.

על רקע זה, ותוך מתן הנחיות מחמירות לגבי הסתרת זהות המבקשת, לא נעתר בית המשפט לבקשה לסעד זמני . ברם, לא ניתן להתעלם מכך ששאלת האיזון הראוי עדיין תלויה ועומדת במסגרת התביעה העיקרית שהתחייבה המבקשת להגיש, וכי זו המסגרת המתאימה לדיון בשאלת קיומה של פגיעה, קיומה של ההגנה, והאיזון ביניהן ככל שיידרש. עובדה זו מקובלת על שני הצדדים. בחקירתו בבית המשפט המחוזי טען משיב 1, שהתחקירן שקיבל את הסכמת המבקשת לשידור הסרט לא הובא לבית המשפט, כי "אנו נמצאים בצו מניעה ולא בהליך עיקרי" (סעיף 22 להחלטה). לפיכך, מסגרת שיקול הדעת של בית המשפט בשלב זה היתה כפופה להוראת תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"362. בקשה לסעד זמני

(א)

הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)

בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:

(1)

הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)

אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

אין מדובר, לעת הזאת, בהכרעה בטענות לגופן, אלא בעיקר בשאלת מאזן הנוחות (בכפוף לסיכויי התביעה). לשון אחר, ככל שקיימים ספקות לגבי האפשרות שהתביעה העיקרית תתקבל, וככל שאפשר שהנזק בלתי הפיך - יש מקום לנטות במידת האפשר (ובהתחשב בנזק שעלול להיגרם למשיב) לטובת מבקש הסעד הזמני עד שתביעתו תתברר לגופה.

י"ג.

אם החלטת בית המשפט קמא לא התיימרה להכריע בטענות לגופן, הדברים קל וחומר לגבי המסגרת הדיונית הנוכחית. המדובר בבקשה לסעד זמני, עובר להגשתה של בקשת רשות ערעור בשאלה אם היה מקום לתת סעד זמני רחב יותר (לא אדרש כאן לשאלת הסמכות לתת סעד כאמור, אך ראו ע"א 9694/01

האפוטרופס הכללי נ' פרידמן , פ"ד נו(2) 529). בנסיבות אלה סברתי, כי ככל שיש סיכוי שתביעת המבקשת תתקבל לגופה, יש מקום לנטות לעבר סעד זמני רחב יותר באופן מסוים, שיבטיח במידה רבה יותר את השמירה על פרטיותה. יתר על כן, סברתי כי קטעים שהם "ליבת הפרטיות" , יש להידרש אליהם באמת מידה מחמירה יותר. מבלי לקבוע מסמרות יצוין, כי ככל שלא תוגש התביעה העיקרית לבית המשפט המחוזי, או בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, יפקעו מאליהם הסעדים הזמניים שניתנו (בשתי הערכאות), וזאת על פי תקנה 363(א).

י"ד.

ועתה לגופו של עניין. ראשית , אין חולק (אף לא המבקשת), כי קיים עניין ציבורי בשידור הכתבה. הנושא, גם אם אינו שכיח דבר יום ביומו, הוא ציווי הלכתי במקרים הנחוצים, והשאלה היא כיצד מקיימים אותו במדינה שבה הדין האישי החל הוא הדין הדתי. ברי כי בתחושתו של אדם מן היישוב - ואעז לומר, אף האדם שומר המצוות - הטקס הוא קשה, וקשה לחברו למציאות ימינו. על כן ראוי לו להיעשות בצנעה ככל האפשר, תוך שמירה על כיבוד רצונם ומשאלותים של האלמנה, היבם והמשפחה. דבר זה לא נעשה במקרה דנא. הטקס נעשה ברוב עם. קשה להימנע מאמור, כי הטקס נערך בחוסר רגישות קיצוני, וכבוד הבריות היכן? על כל פנים, ברי כי קיים עניין ציבורי בהעלאת הנושא. שנית , אין חולק (אף לא המשיבים ) כי צדק בית המשפט בקבעו כי יש להסתיר את זהותם של המבקשת והיבם. לזהותה של המבקשת הקונקרטית אין תרומה לדיון הציבורי בשאלת טקסי חליצה.

ט"ו.

ברם, חרף טשטוש הפרטים המזהים בסרט (ויש לומר כי המשיבים עשו מלאכתם כראוי ביישום הנחיות בית המשפט קמא), סברתי כי יש מקום - למצער בגדרי הסעד הזמני בו אנו מצויים - להשמיט ממנו מספר שניות בקטעים אחדים, הכוללות תיעוד פוגעני ומשפיל במיוחד. ביסוד החלטתי עמדה גם העובדה, שבתגובתם הפנו המשיבים לאתרי אינטרנט בהם ניתן לצפות בתמונות מתוך הסרט ללא הסתרה של זהות המבקשת. בנסיבות אלה, ולאחר שצפיתי באחד האתרים, חשבתי שמבחינה מסוימת העיקרון עליו הוסכם בבית המשפט קמא - עקרון הסתרת הזהות - עלול להיפגע באופן החותר תחת האיזון שנקבע; הצופה המעוניין יוכל בנקל לגלות את זהותה של המבקשת. ומצב זה, בו השידור בטלביזיה לעם רב של צופיה מטושטש, אך במסך המקביל - מסך המחשב - קיימות תמונות לא מטושטשות, אינו מניח את הדעת.

ט"ז.

בנסיבות אלה סברתי, תוך איזון בין האינטרס הציבורי והוראות ההסתרה של בית המשפט קמא מזה, לבין הזכות החוקית והחוקתית לפרטיות מזה - שיש להסיר מספר קטעים (בני שניות אחדות) שהם משפילים וחודרניים ביותר. כך, גם לאותם אנשים שיטרחו לברר באתרים הנזכרים את זהות המבקשת, לא תיחשף התמונה בחלקיה הקשים והפרטיים ביותר. בנסיבות אלה, כך סברתי, אין מקום לרדת לשפל הפגיעה בפרטיות על ידי שידור ארבעה נסיונות היריקה, וכן הסצנה בה המבקשת "נשברת" באי הצלחתה לירוק. לדעתי, ניתן לציין בשידור כי הדבר פעל רק בנסיון הרביעי וליתן תיאור מילולי. "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה שעליך שנוא, לחברך לא תעשה]" אמר הלל הזקן (בבלי שבת ל"א, א), וישוה כל אחד מאתנו לנגד עיניו את רגשותיו אילו נקלע הוא חלילה לכגון דא. אין בכך כדי לפגוע כהוא זה בחופש הביטוי, שלא להשפיל נועד, ולעומת זאת יש בכך כדי להמעיט את הפגיעה בכבוד האדם, זכות חוקתית בישראל (וזכות עילאית גם במשפט העברי). גם אינני סבור שיש לפקוד על המבקשת את העובדה שסברה וקיבלה כי הטקס ייערך "ברוב עם", שהרי כאמור בתצהירה מצאה מעשה מוגמר של נוכחות קהל בבואה למקום הטקס, בלא שידעה על כך מראש.

י"ז.

סבורני, כי בהסרת הקטעים הללו יש משום איזון שלם יותר של המטרה המושגת באמצעות הסתרת זהות המבקשת, נוכח חשיפת הזהות באינטרנט. ושוב, האינטרס הציבורי בתוכן הכתבה - ולדידי, כאמור, קיים אינטרס מובהק בשידורה - לא ייפגע אם יימנעו מהצופים מספר קטעים ויזואליים חודרניים, שברי כי כל אדם שחלילה יימצא במצב זה, לא היה רוצה שיהפכו נחלת הכלל.

סוף דבר

י"ח.

כאמור בהחלטה מיום האתמול, סבורני כי עד להכרעה בתביעה העיקרית,

ככל שהדברים יגיעו לכך, רשאים המשיבים לשדר את הכתבה רק בהשמטת הקטעים הנזכרים.

י"ט.

בחתימת הדברים איני יכול שלא לומר: ראוי להם לבתי הדין המקיימים חליצה, שממנה לעיתים אין מנוס הלכתי, כי יקיימוה בצנעה ולא כפי שאירע כאן, כי יתנו דעתם לאפשרויות ההלכתיות המכבדות ביותר את האלמנה ואת בעלה, ולא בשמים היא. "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" (בבלי ברכות י"ט, ב), לא כל שכן שעה שאינו דוחה אלא מקרב.