פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6819/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. הסתדרות
רפואית "הדסה"
2. עו"ד אריה דגני
ערעור על החלטת כבוד הרשם גיא שני מיום 19.7.2010
פסק-דין
1.
ערעור על החלטת הרשם
ג' שני
מיום 19.7.2010, במסגרתה נדחתה בקשת
המערערת למתן פטור מאגרה ועירבון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו (השופט
ח' ברנר
), אשר דחה את
בקשת המערערת להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב.
בהחלטתו קבע הרשם כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים וכי אין להתעלם מאינטרס
המשיבים הנגררים להליכים נוספים על ידי המערערת. יודגש כי המערערת איחרה את המועד
להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בלמעלה משלוש שנים, תוך שלדידו של בית
המשפט המחוזי, לא הובא כל "טעם מיוחד" לאיחור זה.
לטענת המערערת, שגה הרשם שעה שנתן את
החלטתו מבלי לעיין בתוכנם של התיקים בערכאות הקודמות. כן נטען כי מצבה הכלכלי של
המערערת אינו מן המשופרים, ועל אף שהסתייעה בעורכי דין לניהול הליכיה, אין היא
יכולה לעמוד בתשלום שכרם.
2.
דין הערעור להידחות. על מנת לזכות בפטור מתשלום
אגרה, על המבקש להראות כי ידו אינה משגת לשלמה, וכי ההליך מגלה עילה. על מנת לזכות
בפטור מהפקדת עירבון צריך המבקש להוכיח עוד כי סיכוייו של ההליך הינם טובים. אף אם
אניח כי המערערת הצביעה על מצב כלכלי בעייתי, מסופקני אם ניתן לומר כי סיכוייו של
ההליך נחזים להיות טובים. יודגש, כי שאלת קיומה של עילה וסיכוייה אינה מתייחסת
במקרה כאן להליכים העיקריים המתנהלים בין הצדדים. לשון אחר, אין אנו תרים אחר
סיכויי הליך גבוהים בתיק העיקרי. השאלה הניצבת במוקד דיוננו הינה טיבו של הליך
הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת המערערת להארכת מועד. ייתכן אמנם כי
במסגרת זו, ייבחנו סיכויי ההליך העיקרי – אך זאת כמבחן נלווה.
על מנת להראות כי טובים הם סיכויי ההליך הנדון כאן, על
המערערת להצביע על "טעם מיוחד" לאיחור הניכר שבהגשת הבקשה להארכת מועד -
למעלה משלוש שנים. לטענת המערערת, נבע רובו של האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד
(תקופה של כשנתיים) עקב "שיבושים תפעוליים בלשכת ההוצאה לפועל" בגינם לא
הומצאה לידיה החלטת ראש ההוצאה לפועל, וכי יתר האיחור (תקופה של כשנה וחודשיים)
נבע ממצבו הבריאותי הלקוי של נציגה של המערערת. אף אם אתייחס רק לתקופת האיחור
השנייה, שאלה היא אם יש בטענת המערערת כדי להוות "טעם מיוחד" לאיחור
הניכר של למעלה משנה בהגשת הבקשה. דרישת קיומו של טעם מיוחד אינה דרישה דיונית
בלבד. יש בה אלמנט מהותי המבקש להגן על אינטרס הציבור לסופיות הדיון, ואינטרס הצד
שכנגד להסתמך על החלטה
שניתנה לטובתו. עוד יודגש, שככל שהאיחור רב יותר, יידרש "טעם מיוחד" משמעותי יותר. על רקע האמור, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר הבקשה למתן רשות ערעור, הרי שלא נפלה שגגה בהחלטת הרשם לפיה לא ניתן למערערת פטור מאגרה.
3.
הערעור נדחה ללא מתן צו להוצאות. המערערת תשלם את האגרה תוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה. תוך אותו המועד יופקד גם העירבון שנקבע על סכום של 5,000 ₪. יוער, כי היה וטענותיה של המערערת תתקבלנה, או שלא תפסקנה הוצאות, אזי יושב סכום האגרה למערערת. בהיעדר תשלום והפקדה כאמור, יירשם ההליך למחיקה או לדחייה, לפי העניין, וזאת ללא מתן התראה נוספת.
ניתנה
היום, כ"ח בטבת התשע"א (4.1.2011).
ש ו פ ט