בש"א 6845/03 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ. שלש עיסא מוחמד

לפני בקשה לאיחוד דיון, על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בין שתי תובענות המתנהלות בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א 160092/02 ות.א. 202649/02) לבין תובענה המתנהלת בבית משפט השלום בקריות (ת.א. 2291/02).

המדובר בתביעות כספיות שהגיש המשיב נגד המבקשות לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסות לביטוח תאונות אישיות ואובדן כושר עבודה עקב מחלה. הפוליסה האחת הוצאה על-ידי המבקשת 1 (דקלה חברה לביטוח בע"מ) בשנת 2000 והפוליסה האחרת הוצאה על-ידי המבקשת 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ) בשנת 1996. בכל התביעות טוען המשיב כי מאז חודש נובמבר 2000 הוא סובל מבעיות לב (אוטם שריר הלב ומחלת לב איסכמית). עקב כך הוא אושפז מספר פעמים, נאלץ לעבור שני צינתורים ולקבל טיפול תרופתי. מצבו הבריאותי הביא לפגיעה ניכרת בכושר עבודתו, דבר המזכה אותו בפיצוי מחברות הביטוח. שתי המבקשות מכחישות את עצם קיומו של אובדן הכושר הנטען ואת חבותן בתשלום דמי ביטוח. כל התביעות מצויות בשלבי קדם משפט.

בבקשה שלפניי טוענות המבקשות כי יש לאחד את הדיון בתובענות על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתן, התובענות זהות בתוכנן, ובבסיסן נמצאת מערכת עובדתית ומשפטית אחת. הן מציינות, בין היתר, כי בשתי הפוליסות קיימות הוראות זהות לעניין ביטוחים אחרים, לפיהן לא יעלה הפיצוי המצרפי לפי כל הביטוחים על 75% מהכנסתו של המבוטח. לפיכך, להכרעה בתביעה מכוח פוליסה אחת השפעה מכרעת על התביעה מכוח הפוליסה השניה. איחוד הדיון יקל על הצדדים באיסוף הראיות וימנע פסיקות סותרות של בתי המשפט. המשיב מתנגד לאיחוד התובענות. לטענתו, הגם שקיימת בין התובענות חפיפה לעניין הגבלת הפיצוי, לא קיימת זהות בעובדות וגם חזית המחלוקת אינה זהה. הדבר יגרום, לדבריו, להארכת הדיון ולסרבול רב. המשיב מוסיף, כי הבקשה נגועה בשיהוי וגם מטעם זה יש לדחותה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים... לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא'" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). מעיון בחומר שלפניי עולה כי קיימת חפיפה במסכת העובדתית של כל התובענות, לפחות ככל שהדברים נוגעים למצבו הרפואי של התובע ולאבדן כושר עבודתו. אם תקבע זכאותו העקרונית של המשיב לתגמולי ביטוח, תיווצר נקודת השקה נוספת לעניין הגבלת הפיצוי המצרפי על-פי שתי הפוליסות, דבר עליו לא חולק גם המשיב עצמו. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות. נוכח השלב המקדמי בו מצויות התביעות, לא ראיתי לנכון לדחות את הבקשה מחמת שיהוי.

נותרה השאלה מהו מקום השיפוט בו תתבררנה התובענות, האם בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, המועדף על המבקשות, או שמא בית משפט השלום בקריות, אליו פנה המשיב מלכתחילה (הדיון בתביעה נגד המבקשת 1 הועבר בהסכמת הצדדים מבית משפט השלום בקריות לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נוכח תניית שיפוט). לא מצאתי התייחסות לשאלה זו בטענות הצדדים. בעלי הדין יגישו הודעות משלימות תוך 10 ימים, בשאלת מקום הדיון בתובענות המאוחדות.