פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6910/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
טל יגרמן
נ ג ד
המשיבים:
רו"ח חן ברדיצ'ב - נאמן על הסדר הנושים ו-7 אח'
משיבים פורמליים:
עזריאל פויכטונגר ו-3 אח'
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט ג' שני מיום 17.7.12 ברע"א 3846/12
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני ברע"א 3846/12 מיום 17.7.2012, שבמסגרתה הורה על מחיקת ההליך לאחר שדחה את בקשתו של המערער למתן ארכה שלישית להפקדת עירבון בגין בקשת רשות הערעור שהגיש נגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז הדוחה את בקשתו להגשת הודעת צד ג'.
בהחלטתו, ציין הרשם כי בעבר נענה לשתי בקשות שהגיש המערער לעניין הארכת המועד להפקדת העירבון. הראשונה הוגשה ביום 12.6.2012, לאחר שנרשם ההליך
לדחייה, ובה נתבקשה הארכה עד ליום 1.7.2012. הבקשה השנייה הוגשה ביום 3.7.2012 ובה נתבקשה הארכת מועד עד ליום 14.7.2012, שכן "עד למועד זה התחייבו מכריו של המבקש להעמיד לרשותו את הסכום הדרוש". כאמור, לשתי הבקשות הללו נענה הרשם. ביום 17.7.2012 הגיש המבקש בקשה שלישית להארכת המועד להפקדת העירבון, שבבסיסה עמד הטעם שהובא במסגרת הבקשה השנייה שלעיל. באותה בקשה הועמדה בקשה חלופית להאריך את המועד להגשת בקשה לפטור מעירבון. בקשתו של המערער, על שני ראשיה, נדחתה, וזאת משנקבע כי לא ניתן הסבר באשר לסיבה שבגינה תקופת ההארכה השנייה לא הספיקה לגיוס הכספים, כי המערער לא פירט את הפעולות שנקט בהן כדי להעמיד את עירבון בהליך, וכי לא בוססה המסקנה בדבר חוסר יכולתו של המערער להפקיד עירבון. באשר לבקשתו החלופית של המערער, נקבע כי אין כל הצדקה להיענות לבקשה בשלב שבו נמצא התיק ולנוכח השתלשלות ההליכים בפני הרשם.
מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו טוען המערער כי למרות הארכות המועד שניתנו לו ולמרות ניסיונותיו לגייס את סכום העירבון – שאין ביכולתו לעמוד בו בעצמו – לא עלה בידו לגייס את הסכום בפרק הזמן שהועמד לרשותו. עוד נטען, כי הוא לא פנה ישירות אל בית המשפט בבקשה לפטור מעירבון, אלא עשה מאמץ לגייס את הסכום מצדדים שלישיים, שאכן הבטיחו לסייע לו, אך לא עשו כן בפרק הזמן שקבע הרשם. עוד מציין המערער, כי אחת הנסיבות שגרמו לרשם לדחות את בקשתו הייתה העובדה שהתיק נקבע בבית המשפט המחוזי לסיום שלב ההוכחות בחודש יולי 2012. לדידו, נסיבה זו כבר איננה רלוונטית משנדחה שלב ההוכחות לחודשים ינואר-מרץ 2013.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטת הרשם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.
כידוע, שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב בו לא תתערב בנקל ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). לא עולות מהמקרה שלפניי נסיבות מיוחדות שמצדיקות התערבות ערכאת הערעור, ולמצער לא הוכח קיומן של נסיבות כאמור.
למעלה מן הנדרש אעיר כי מקובלת עליי מסקנתו של הרשם באשר לדחיית בקשתו השלישית של המערער להארכת מועד להפקדת עירבון, ומנימוקיו. אוסיף כי, הרשם נענה פעמיים לבקשת המערער להארכת מועד, וזאת, יש לציין, על אף שהאחת הוגשה לאחר רישום ההליך למחיקה והשנייה הוגשה לאחר תום תקופת ההארכה שניתנה לו. יודגש כי, אף הבקשה השלישית הוגשה כשלושה ימים לאחר תום תקופת ההארכה השנייה שניתנה למערער להפקדת העירבון. על פניו, נראה כי התנהלותו של המערער מתאפיינת במשיכת רגליים ורק החשש ממחיקת ההליך, שנודע לו עליו ביום 12.6.2012, גרם לו ליתן תשומת לב לסוגיית העירבון שלכאורה היה עליו לטפל בה עוד ממועד פתיחת ההליך, דהיינו ביום 15.5.2012. בהקשר זה, יפים אף לעניינו דבריו של רשם בית המשפט העליון לשעבר, השופט צור , שצוטטו בהסכמה על ידי השופט ד' לוין
בערעור שהוגש נגד אותה החלטה, וזאת בהתייחסו למחדלים של צד להליך שיש בהם כדי להביא לדחיית בקשתו להארכת המועד להפקדת העירבון:
"רק קביעת הערעור לדחייה לפי תקנה 431 היא שהניעה אותו לפנות לבית המשפט בענין זה [הארכת המועד – ס' ג"]. לא כך נוהג בעל דין הנדרש לעשות מעשה ולהפקיד מסמך בתיק בית המשפט אשר בו תלוי עצם קיומו של הערעור [...] בנסיבות הנ"ל, טיפולו של המערער בנושא המצאת הערבות לוקה בהזנחה
חמורה, הגובלת בזלזול בסדרי הדין הנאותים. אם אכן הפסיד המערער את ההזדמנות להשמיע את טענותיו בערעור לגופן, הרי
זאת בשל מחדליו הדיוניים. אין לו איפוא אלא להלין על עצמו או על בא-כוחו" (בש"א 2511/90 רום
נ' עיזבון המנוח אברהם שריער , פ''ד מד(3) 589, 592-591 (1990)).
יתרה מזאת, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו החלופית של המערער, שבמסגרתה ביקש כי תינתן לו הארכת מועד להגשת בקשה לפטור מהפקדת עירבון. זאת, מאחר ולא מצאתי טעם להתערב בהחלטתו של הרשם לעניין זה, שהרי התבססה היא, בין היתר, על השתלשלות ההליכים, ולא רק
על כך שדיון ההוכחות בבית המשפט המחוזי נקבע לחודש יולי 2012. משכך, אין בדחיית המועד, כפי שטען המערער, כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור שכן אין המדובר בשינוי משמעותי התשתית העובדתית שעליה התבססה החלטת הרשם, וממילא, כפי שצוין כבר, הבקשה החלופית נדחתה ממספר טעמים.
לנוכח האמור, דין הערעור להידחות.
ניתן היום, כ"א בחשון התשע"ג (6.11.2012).
ש ו פ ט