בש"א 692/10 רחל דוידה נ. "עמידר" החברה הלאומית לשעכון בישראל בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה (כבוד השופט מ' יפרח). ההחלטה ניתנה בתאריך 15.3.2009 ובמסגרתה נדחתה עתירתה של המבקשת להאריך לה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין. הבקשה שלפניי, להארכת מועד, הוגשה ביום 26.1.2010 קרי: כעשרה חודשים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי. הנימוק העומד ביסוד הבקשה הוא שלאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי פנתה המבקשת ללשכה לסיוע משפטי, והוחלט להעניק לה סיוע כזה בחודש יוני 2009. עוד צוין בבקשה, כי המבקשת היא אם חד-הורית השרויה במצוקה כלכלית.

כבוד הרשמת ג' לוין הורתה למבקשת, ביום 31.1.2010, לנמק מדוע הוגשה הבקשה להארכת מועד רק ביום 26.1.2010, כאשר ייצוגה של המבקשת על-ידי הלשכה לסיוע משפטי הוסדר עוד ביוני 2009. המבקשת השיבה כי בשל הפגרה ובשל אילוצי בא-כוחה "עניינה לא גובש עד לסוף אוקטובר 2009". לאחר מועד זה פנה בא-כוח המבקשת למשיבה לשם קבלת תגובתה לבקשת הארכה. כך הגענו עד הלום.

המשיבה מתנגדת לבקשת הארכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שבתיק, באתי למסקנה כי לא אוכל להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי לכך הוא שלא עלה בידי המבקשת להציג טעם ממשי לאיחור הניכר בהגשת הבקשה למתן ארכה, זאת אף לאחר שהוכרה זכאותה לייצוג מאת הלשכה לסיוע משפטי. כאמור, זכאות זו הוכרה בחודש יוני 2009 וחרף זאת חל עיכוב משמעותי, של כמחצית השנה, בפנייה לבית משפט זה.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.