בש"א 6958-23 בש"א 6958-23

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שבה נקבע כי פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יבוטל בכפוף לחיוב המבקש בהוצאות בסך של 3,500 ש"ח. תחילה הועברה הבקשה לתשובה, ומשלא הוגשה תשובה, ניתנה ביום 16.10.2023 החלטה המקבלת את הבקשה להארכת מועד. סמוך לאחר מכן הוגשה בקשת המשיב לבטל את ההחלטה הואיל ולא קיבל את הבקשה להארכת מועד. בעקבות בקשה זו הוגשה תגובה ותשובה.

עיינתי בטענות הצדדים. בכל הנוגע לביטול ההחלטה: המשיב אישר שקיבל את החלטת בית המשפט, אולם טען שפנה לקבל את הבקשות ולא קיבלן. המשיב לא הבהיר למי פנה או מה הייתה תוצאת הפנייה. כך, לא הובהר אם המשיב פנה למזכירות בית המשפט או למבקש (שאינו מיוצג), על מנת שימציאו את הבקשה עצמה. התנהלות זו מעוררת קושי בהינתן העובדה שהמשיב אישר שקיבל את ההחלטה וידע שנקצב מועד להגשת תשובה. חרף האמור, הואיל ולא נסתרה טענת המשיב כי לא קיבל את הבקשה, מצאתי לבטל את ההחלטה מיום 16.10.2023.

אשר לבקשה להארכת המועד לגופה: החלטת בית המשפט המחוזי נושא ההליך הנוכחי ניתנה ביום 3.5.2023. המבקש טען בבקשה כי ההחלטה הומצאה לו ביום 16.5.2023. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 13.9.2023. נימוקי הבקשה התבססו על מצבו הבריאותי של המבקש, שלפי הטענה מנע ממנו את האפשרות להגיש את ההליך הערעורי במועד. לבקשה צורפו שני אישורי מחלה מהם עולה כי הומלץ על מנוחה מיום 14.6.2023 ועד 15.7.2023 וכן מיום 24.7.2023 ועד ליום 30.7.2023.

המשיב הצביע בבקשתו על כך שאין באישורי המחלה פירוט וטען כי הם ממילא מתייחסים למועדים מאוחרים למועד שבו ניתנה ההחלטה נושא ההליך הנוכחי, מבלי שהמבקש הבהיר מדוע לא פעל להגשת הבקשה במועדים שבהם לא שהה בחופשת מחלה. עוד טען המשיב כי במועדים הנטענים המבקש פעל להגשת בקשות בתיקים אחרים המתנהלים בין הצדדים.

המבקש לא הכחיש טענות אלה בתשובתו. המבקש אישר כי הגיש בתקופה זו בקשות בתיקים אחרים, אולם נטען כי מדובר בבקשות טכניות שאינן מצריכות מאמץ מיוחד או נסיעה לבית המשפט, שכן הן מוגשות באמצעות הפקס. המבקש לא הבהיר מדוע לא הגיש את ההליך הערעורי קודם למועד שבו החלו אישורי המחלה (במשך תקופה של כחודש ימים ממועד מתן ההחלטה ועד למועד אישור המחלה הראשון), או בתקופה שבה לא היה בימי מחלה – בין הימים 15.7.2023 עד הימים 24.7.2023 – שבהם חל המועד האחרון להגשת ההליך הערעורי. גם אם מצב רפואי עשוי להוות טעם מוצדק למתן הארכת מועד, לכל הפחות היה על המבקש להבהיר מדוע מצבו הרפואי מנע ממנו את הגשת ההליך הערעורי, או למצער, הגשה של בקשה להארכת מועד להגשת ההליך הערעורי. הדבר לא נעשה, והיעדר פירוט מספק – גם בגדרי התשובה לבקשת המשיב – מעורר קושי להיעתר לבקשה. לזאת יש להוסיף כי גם סיכויי הערעור, בזהירות המתבקשת, אינם נחזים להיות גבוהים, ואינם כאלה המצדיקים את הארכת המועד, ולו בשל אמות המידה המצומצמות לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

במכלול נסיבות אלה, מצאתי לדחות את הבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. במכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שהמבקש אינו מיוצג, כל צד יישא בהוצאותיו.