בש"א 6964/00 חיים זקס נ. עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק)

המשיבה הגישה נגד המבקשים כתב תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום, שעיקרו תביעה לפינוי המבקשים מדירה אליה, על פי הנטען, פלשו שלא כדין.

בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים נדחתה, והמבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, כנגד דחיית בקשת הרשות להתגונן, פסק הדין שניתן נגדם והחלטות ביניים נוספות.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בשאלה אחת בלבד, ונתן למבקשים רשות להתגונן בטענה שקיבלו היתר להיכנס לדירה מן הגורם המוסמך.

המבקשים טוענים כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו פגמים שונים, אותם הם מונים בבקשה. עם זאת, כיון שהדיון לגבי חלק מהעניין הוחזר לבית משפט השלום, מבקשים הם להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, על מנת למנוע "התרוצצויות חוזרות ונשנות בין ערכאות שונות", ולאפשר הגשת הערעורים, במידה שיהיה בהם צורך, "תחת קורת גג אחת".

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנימוק העומד ביסוד הבקשה הוא רצונם של המבקשים לחסוך את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור, שיתכן שתתייתר עקב החלטת בית משפט השלום.

בנסיבות מסויימות יתכן שהיה מקום להיעתר לבקשה, ולאפשר דחיה בהגשת בקשת רשת הערעור, על מנת למנוע פיזור ההתדיינות בהליכים שונים, אך נראה לי כי לא כך הדבר במקרה זה:

המבקשים כאן אינם מצביעים על טענה ספציפית כלשהי שבכוונתם להעלות, או על עניין מיוחד המצדיק הגשת בקשת רשות ערעור, כך שתוכנה של הבקשה אינו מוגדר כלל. גם מועד תום האורכה המבוקשת לא פורש, וקיימת אפשרות לא מבוטלת שההליכים בבית משפט השלום, ואולי אף בערעור שיוגש לבית המשפט המחוזי, יארכו זמן רב.

במצב זה, כאשר המבקשים אינם מחוייבים לתוכן כלשהו של הערעור, או לפרק זמן כלשהו, ולמעשה מבקשים "דלת פתוחה" שתאפשר להם להגיש בקשת רשות ערעור בכל נושא ובכל זמן לפי ראות עיניהם בלבד, נראה לי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

יתר על כן: גם באספקלריה של המבחנים המקובלים להארכת מועד, הרי כל עד לא פירשו המבקשים את תוכן בקשת רשות הערעור וההצדקה להגשתה, לא ניתן לקבוע כי סיכויי הבקשה מצדיקים להיעתר לה.

אני מחליטה, איפוא, לדחות את הבקשה להארכת המועד.

עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה לפני תום המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אני מאפשרת הגשת בקשת רשות ערעור תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו למבקשים.