בש"א 6989/12 אורי פלג נ. פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ ואח'

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני

(ע"א 1630/12-א') מיום 2.9.2012 שבה הורה על הפחתת סכום העירבון שנקבע בהליך, באופן שהוא יעמוד על 25,000 ש"ח חלף הסך של 40,000 ש"ח אשר נקבע בהחלטתו מיום 18.4.2012 (להלן: ההחלטה מיום

18.4.2012 ).

בפתח הדברים אציין כי בהחלטה מיום 18.4.2012 דחה הרשם את בקשתם של המערערים לקבלת פטור מלא מהפקדת עירבון בערעור שהגישו. המערערים ערערו על החלטה זו (בש"א 3630/12) ובמסגרת הערעור הגישו בקשה להוספת ראיות חדשות הקשורות עם מצבם הכלכלי והן כללו שלושה מסמכים: החלטת רשם ההוצאה לפועל שבה קבע למערער 1 הסדר חוב במסגרת חקירת יכולת; הודעת פיטורין של המערער 1 מעבודתו; דו"ח רואה חשבון המשקף את מצבו הכלכלי של עסקו של המערער 1 המצוי בהפסדים. לאחר עיון בבקשה להוספת הראיות, ומבלי שבחנתי את טענות המערערים לגופן, הוריתי בפסק דיני מיום 7.8.2012 על החזרת התיק אל הרשם לעיון מחדש בהחלטתו.

בהחלטתו מיום 2.9.2012 קבע הרשם כי אמנם המסמכים שצורפו יכולים להעיד על ירידה בכושר השתכרותו של המערער 1. עם זאת, כבר בבקשה לפטור מהפקדת העירבון, היה ידוע כי במשך תקופה של שנתיים וחצי הוא לא עבד. הרשם הוסיף וקבע כי המסמכים החדשים שהוספתם התבקשה אינם נוגעים כלל למערער 2, לגביו נטען כי הוא נשא בתשלומים ניכרים במסגרת ניהול ההליך המשפטי, וכי התשתית הראייתית להוכחת חוסר יכולתו לגייס את סכום העירבון לא הונחה כנדרש. יתרה מכן, קבע הרשם כי המערערים לא פירטו ולא הציגו מסמכים אשר יוכיחו את חוסר יכולתם להסתייע בסביבה הקרובה לצורך הפקדת העירבון. כמו כן ציין הרשם כי המערערים הפקידו בבית משפט קמא ערובה להוצאות המשיבים בסך של 150,000 ש"ח, כי הושתו עליהם הוצאות בהליך הדיוני בסך של 50,000 ש"ח וכי חלק מן הערובה חולטה לצורך תשלום הוצאות. נוכח האמור, ובשים לב להחלטתו הראשונה, הורה הרשם למערערים להפקיד עירבון מופחת וכן הורה להם לשלם למשיבים את ההוצאות שפסק בהחלטתו מיום 18.4.2012 בסך של 2,500 ש"ח.

מכאן הערעור שלפניי שבו מבקשים המערערים לבטל את החיוב בעירבון ולחלופין להפחיתו לסך של 7,000 ש"ח המערערים מפרטים כי מצבם הכלכלי כיום אינו מותיר בידם את היכולת להפקיד אף את סכום העירבון המופחת שקבע הרשם וכי הם הציגו תשתית ראייתית מספקת שתתמוך בטענתם זאת. נוסף על כך טוענים המערערים כי הם הצהירו שאין ביכולתם להסתייע בסביבתם הקרובה לשם גיוס סכום העירבון וכי כל ניסיונותיהם לעשות כן נענו בסירוב. אשר לערובה שהופקדה בבית משפט קמא, טוענים המערערים כי בעת שהיא הופקדה – לפני שנים מספר – מצבם הכלכלי של המערערים היה טוב ממצבם הנוכחי וכי היא הופקדה על ידי צד שלישי, וחלקה שלא חולט לטובת המשיבים הוחזר אליו. כן נטען כי סיכוייו של הערעור להתקבל גבוהים וכי היה על הרשם להתחשב בכך שמצבם הכלכלי נגרם עקב התנהלותם של המשיבים כלפיהם. כן עותרים המערערים לביטול החיוב בהוצאות שפסק הרשם לחובתם.

דין הערעור להידחות.

שיקול הדעת המוענק לבית המשפט בשאלה אם לחייב תובע או מערער בהפקדת עירבון הוא רחב

(ראו: (בש"א 10216/02 ר.י.ו. מהנדסים בע"מ נ'

עיריית ראשון לציון

(לא פורסם, 16.1.2003); בש"א 4747/05

ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה

(לא פורסם, 29.8.2005)). במקרה זה הפעיל הרשם את שיקול דעתו כראוי. אציין כי פסק דיני בבש"א 3630/12 ניתן נוכח בקשת המערערים לצרף את הראיות הנוספות ועל בסיס השפעתן על הערכת מצבם הכלכלי. עתה, משבחן הרשם בהחלטתו את הראיות הנוספות לגופן, בהצטרף אל מכלול נסיבות המקרה ולאור התוצאה שאליה הגיע, סבורני כי החלטתו בדין ניתנה, כמפורט להלן.

בפסק דיני בבש"א 3849/11 פלג נ'

Sofasa LLC (טרם פורסם, 22.5.2011), אשר ניתן בעניינם של המערערים, עמדתי על כך שמי שרוצה לחשוף את בעל הדין שכנגד לסיכונים בהליך נושא בנטל ההוכחה לקיומם של תנאי הפטור מהפקדת העירבון. במקרה ההוא, וכן במקרה שלפניי, איני סבור כי המערערים הוכיחו כי הם נעדרי כל יכולת להפקיד את סכום העירבון, ולו בשיעור המתון אשר נקבע במקרה זה על ידי הרשם. מחד גיסא, יש ליתן את הדעת לטענותיהם בערעורם לעניין מצבם הכלכלי. זאת בפרט נוכח המסמכים שצורפו המתייחסים למצבו הפיננסי של המערער 1. מאידך גיסא, איני יכול להתעלם מכך שהמערערים הפקידו ערובה בבית המשפט המחוזי – בין אם היה הדבר בסיוע של צד ג'– וכן שילמו את האגרה שם באמצעות הלוואות וכל זאת בסכומים גבוהים הרבה יותר מסכום העירבון שנקבע בהליך שבכאן. לכל זאת יש להוסיף שמדובר בבעלי דין מיוצגים. נוכח האמור לעיל, ובשים לב לסכום עירבון המופחת שנקבע, המשקף את האיזון המתאים בין השיקולים העומדים על הפרק, איני רואה עילה להתערבות בהחלטתו של הרשם.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה. על המערערים להפקיד את העירבון בסכום שקבע הרשם בהחלטתו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיהם. לא ייעשה כן, יירשם ההליך לדחייה ללא כל הודעה נוספת. נוסף על כך המערערים ישלמו למשיבים את ההוצאות בסכום שפסק הרשם.

לא נתבקשה תגובה, ולכן לא אעשה צו להוצאות בערעור שלפניי.