בש"א 6996/13 עמיאל בן צבי נ. כונס הנכסים הרשמי מחוז דרום

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.7.2013. בהחלטה זו האחרונה דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש, החייב בהליך פשיטת רגל, לעיון חוזר בהחלטה קודמת, מיום 19.12.2012, שבה התקבל בעיקרו ערעור על החלטה של בעלת התפקיד (המשיבה 2), לדחות תביעת חוב שהגישו המשיבות 5-4.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית , הבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.10.2013, קרי לאחר המועד הקצוב בדין להגשת בקשת רשות ערעור. נתון זה שוקל לחובתו של המבקש. אציין, כי לא נעלמה מעיני טענתו של המבקש, כי פנה לבית המשפט בבקשה קודמת להארכת מועד עוד ביום 2.10.2013. דא עקא, שהמבקש אינו מצרף את אותה בקשה, ומכל מקום, גם אם אכן ניסה להגישה, הרי ככל שניתן להבין הוא לא פעל על-פי הנהלים, ולכן הבקשה לא נקלטה.

שנית , כלל ידוע הוא כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מקנה הארכת מועד אוטומטית להשגה על ההחלטה המקורית. אמנם נכון הדבר כי על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר עצמה אפשר להגיש בקשת רשות ערעור, אך ככלל, לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה להארכת מועד להגשת הליך זה. כך בפרט כאשר מתקבלת תמונה של עיכוב ההליך בערכאה הדיונית, וכאשר הרושם הוא שמדובר בניסיון להשיג בעקיפין על ההחלטה המקורית. בענייננו אזכיר כי ההחלטה המקורית התקבלה עוד ביום 19.12.2012, וכי מתגובת המשיבות 5-4 עולה כי את הבקשה "לעיון חוזר" הגיש המבקש בחודש פברואר 2013.

שלישית , המבקש אינו מציג טעם מספק ומבוסס למתן הארכה (שאף אינה תחומה בזמן). נדמה כי המבקש חפץ שההליך הערעורי יוגש בעתיד על-ידי בעל-תפקיד, אולם מסתבר כי אין היענות מצד בעלי התפקיד לעניין זה, ולא נראה כי יש הצדקה ותוחלת של ממש למתן הארכה המבוקשת. במאמר מוסגר אציין כי על פניו אין בסיס לעמדתו של המבקש כי בעל התפקיד מוכרח להגיש הליך ערעורי לפי דרישת החייב.

רביעית , ומעבר לצריך, אציין כי על פניו נראה שהמשֹוכה הניצבת מול המבקש, בגדרי בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.7.2013, גבוהה ביותר.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיבות 5-4 (יחד) בסכום של 1,500 ₪.