בש"א 702/11 אהובה מלחי נ. מע"צ מחוז תל אביב והמרכז מחלקת עבודות ציבוריות

1.

בפני בקשה על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד-1984) (להלן: תקנות סד"א ) לאיחוד דיון בשלוש תובענות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עם תובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי מרכז, כך שהן תידונה במאוחד בבית המשפט המחוזי מרכז. עניינן של התובענות בקביעת שיעור פיצויי ההפקעה להם זכאים המבקשים מאת המשיבה, בגין הפקעת מקרקעיהם מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 לשם תכנונו וסלילתו של כביש 431 כחלק מתוכנית המתאר המחוזית למחוז המרכז תמ"מ 6/3 שינוי מס' א'.

2.

לטענת המבקשים, התובענות עוסקות ב"נושא אחד" כהגדרתו של מונח זה בתקנה 7 לתקנות סד"א וכולן מופנות כלפי אותה משיבה (מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ). כן נטען, כי איחוד הדיון ייעל את בירור המחלוקות וימנע הכרעות סותרות. בהקשר זה הבהירו המבקשים כי עניינן של התובענות הוא בחלקות מקרקעין סמוכות שהופקעו מכוח אותו צו הפקעה, ואשר לגבי כל אחת מהן יש לקבוע את ערכה. עוד נטען, כי על-פי טיבם וטבעם של העניינים, ישנה סבירות גבוהה למינוי שמאי מומחה מטעם בית המשפט ומכאן שאיחוד הדיונים ימנע כפילות בחוות הדעת ויקל על בירור המחלוקות. לבסוף, הובהר כי התובענות מצויות כולן בשלב מקדמי וכי פיצולן נבע אך מן הטעם שבמועד הגשתן טרם הוקם בית המשפט המחוזי מרכז.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה לאיחוד הדיונים, כאשר עיקר נימוקיה מושתתים על שונותן של התובענות. לשיטתה של המבקשת כלל אין מדובר בתובענות העוסקות ב"נושא אחד" אלא בתובענות המצריכות בירור עובדתי ומשפטי פרטני. כך למשל, מציינת המשיבה כי החלקות נושא ההפקעה נבדלות זו מזו בשטחן, בשטח שהופקע מהן, במיקומן ובהיסטוריה התכנונית והקניינית שלהן. במצב עניינים זה, כך על-פי הנטען, יוביל איחוד הדיונים לסרבול ההליכים ולבזבוז זמן שיפוטי יקר. לבסוף, מביעה המשיבה תמיהה ביחס לנחיצותה המעשית של בקשת האיחוד נוכח הודעות חלק מן המבקשים (ה"פ 768/07 ו-ה"פ 4332-10-07) כי ייתכן וההליכים שפתחו יתייתרו בזמן הקרוב בעקבות הליך מקביל המתנהל בעניינם לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. עם קבלת תשובת המשיבה, ביקשו המבקשים להגיב לאמור בה. בקשתם זו נעתרה ובתגובתם שבו המבקשים וטענו כי ארבע התובענות עוסקות ב"נושא אחד" וכי אין לעמדת המשיבה על מה שתסמוך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובנספחים שצרפו הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בנסיבות המקרה שבפניי אכן קיים מכנה משותף בין התובענות אשר עניינו בזהות צו ההפקעה ובתכליותיה של ההפקעה. יחד עם זאת, מכנה משותף זה יוצר אך זיקה צרה בין התובענות, וברי כי לשם בירור שאלת שיעור פיצויי ההפקעה ודמי הנזק יש לערוך בירור פרטני בעניינה של כל חלקה על-פי מאפייניה הייחודיים. במצב דברים זה, ובשים להליכים המקבילים המתנהלים בעניינם של המבקשים, לא שוכנעתי כי יהיה באיחוד הדיונים כדי להגשים את תכליתה של תקנה 7 לתקנות סד"א ולייעל את בירור התובענות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.