בש"א 702/98 אורה לינדנבאום נ. חנה לינדנבאום

ערעור על החלטת רשמת בית-המשפט העליון (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) במסגרת ע"א 3780/94 מיום 7.1.98.

בתאריך 30.1.96 ניתן צו לסיכומים בכתב בע"א 3780/94 (להלן: הערעור). המשיבים בערעור דנן (הם המערערים בע"א 3780/94) הגישו את סיכומיהם, אך אלה חרגו במידה ניכרת מההיקף אשר הוקצב להם, ובשל כך הוחזרו למשיבים בתאריך 12.3.96. משלא הגישו המשיבים סיכומים מתוקנים, פנתה המערערת (היא המשיבה בע"א 3780/94) לבית-המשפט בבקשה למחוק את הערעור בהיעדר סיכומים. בקשה זו הועברה לתגובת המשיבים ב30.4.96-, ומשזו לא הוגשה פנתה המערערת בשנית, וביקשה את מחיקת הערעור בהיעדר סיכומים. בתאריך 24.7.96 נתנה הרשמת החלטה בהסכמת בעלי-הדין, שלפיה יותר למערערת להגיש ערעור שכנגד, ואילו הצו לסיכומים יימחק ויינתן אחר תחתיו. בתאריך 22.9.97 נתן המשנה לנשיא צו שני לסיכומים בכתב בערעור, שעל-פיו היה על המשיבים לסכם את טענותיהם בתוך שלושים ימים. הצו נמסר למשיבים בתאריך 26.9.97. בתאריך 17.11.97 פנתה המבקשת וביקשה לדחות את הערעור בהיעדר סיכומים מטעם המשיבים. המשיבים התבקשו להגיב לבקשה זו. לתגובתם לבקשה צירפו המשיבים את הסיכומים, והתבקשה במסגרתה הארכה של המועד להגשתם. בהחלטתה מיום 7.1.98 נענתה הרשמת לבקשת ההארכה, והתירה את הגשת הסיכומים, תוך שהיא מטילה על המשיבים הוצאות בסכום של 1,500 ש"ח. על החלטה זו של הרשמת הוגש הערעור שפני.

בערעורה מציגה המערערת שלוש טענות מרכזיות: ראשית , אין לבחון את בקשת המשיבים להארכת מועד ככל בקשה להארכת מועד. משהוגשה בקשה לדחיית הערעור, קמה למערערת זכות בכוח לדחייתו, ובתגובה לבקשה זו צריכים היו המשיבים לעמוד באותו הנטל שבו היו צריכים לעמוד לו ביקשו את ביטולו של פסק-דין שניתן בהיעדר סיכומים. נטל זה כולל מתן טעם טוב לאיחור בהגשת הסיכומים, ותמיכתו של טעם זה בתצהיר, ובשני אלה לא עמדו המשיבים; שנית , לגופו של עניין, אין הטעמים שהביאו המשיבים לאיחור יכולים להצדיק את איחורם. העובדה שעו"ד אלון נשר, אשר טיפל בתיק, עזב את המשרד אינה רלוונטית, מאחר שהמשיך לטפל בתיק גם לאחר עזיבתו (לתמיכה בטענה זו מצורפים שני מכתבים בחתימתו של עורך-הדין, המעידים כי אכן טיפל בעניינם של הצדדים בחודש 11/97). אשר לטענות בעניין מורכבות התיק והזמן הנדרש לסיכומו, הצו המקורי לסיכומים ניתן כשנתיים קודם לכן, ועיון בסיכומים אשר הוגשו בסופו של דבר מראה כי הם זהים, ברובם, לאלה שהוגשו בעבר; שלישית , לא היה מקום להעניק למשיבים "סעד מהיושר", כדברי המערערת. מדובר באיחור משמעותי (מספר שבועות) המצטרף לשורה ארוכה של מחדלים מצד המשיבים לכל אורך הערעור. כמו-כן, המשיבים לא שילמו עד עתה הוצאות שנפסקו לחובתם, וחרף כל מחדליהם לא נמנעו מלבקש כי ערעור-שכנגד, אשר הגישה המערערת, יימחק בשל איחור של יומיים, אשר לא היה ולא נברא. נוכח כל אלה, טוענת המערערת, יש לקבוע כי האיזון שערכה הרשמת בין זכות המשיבים שערעורם יישמע לבין זכות המערערת לסופיות הדיון לוקה, ויש להתערב בהחלטתה. למקרה שתידחנה טענותיה האמורות, טוענת המערערת, כי סכום ההוצאות שפסקה הרשמת לטובתה נמוך מדי, וכי הסיכומים שהגשתם אושרה על-ידי הרשמת חורגים אף הם משהוקצב, ולכן יש להחזירם למשיבים או ליתן היתר לחריגה בהיקף דומה גם למערערת.

בתגובתם מעלים המשיבים מספר טענות: ראשית,

מאחר שמדובר בהארכת מועד אשר נקבע על-ידי בית-המשפט, ולא בחיקוק, שיקול-דעתה של הרשמת אינו מוגבל, ולכן אין לערכאת הערעור סמכות לבחון מחדש את החלטתה; שנית , למערערת לא היתה זכות קנויה כי הערעור יימחק, ולכן אין לקבל את טענתה כי נטל ההוכחה המוטל על המשיבים זהה לזה שהיה מוטל עליהם לו היו מבקשים את ביטולו של פסק-דין שניתן בהיעדר סיכומים; שלישית , לגופו של עניין, מאחר שאין מדובר במועד שנקבע בחיקוק, די בהצגת הסבר מתקבל על הדעת לאיחור, ועזיבתו של עורך-הדין אשר טיפל בתיק את המשרד מהווה הסבר שכזה. לסיכום, טוענים המשיבים, כל הטענות המועלות על-ידי המערערת עמדו בפני הרשמת, אשר מצאה לנכון להיענות לבקשת ההארכה.

בתשובתה לתגובת המשיבים מבקשת המערערת כי תגובתם לא תתקבל, מהטעם שהוגשה באיחור של יום אחד. בנוסף טוענת המערערת, כי גם במקום אשר מועד נקבע שלא בחיקוק, לא יאריכו בית-המשפט כדבר שבשגרה, וכי למעשה לא התייחסו המשיבים לגופן של הטענות שהעלתה המערערת לעניין היעדרם של תצהיר ושל הצדק ממשי לאיחור. אשר לטענה כי לא היתה למערערת זכות קנויה כי הערעור יידחה, אומנם יש לבית-המשפט שיקול דעת בעניין זה, אולם זה יופעל רק בנסיבות מיוחדות, אשר אינן חלות במקרה דנן.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. אכן, מחדלים רבים מונחים לפתחם של המשיבים. אולם, הרשמת קיבלה את החלטתה כשבפניה מונח כל החומר הרלוונטי, ואף ציינה בנימוקיה להחלטה שלדעתה: "אין הצדקה במקרה זה לפקוד את מחדלו של עורך-הדין על לקוחותיו". בנסיבות אלה אין אני רואה מקום להתערב בהחלטת הרשמת. למותר לציין, כי בעצם דחותי את הערעור אין אני מקבל את טענת המשיבים, אשר אין בה ממש, כי ערכאת הערעור הינה חסרת סמכות לבקר החלטות מעין אלה.

אשר לסכום ההוצאות שפסקה הרשמת ולחריגה, לכאורה, בהיקף הסיכומים שהגישו המשיבים, אף בעניינים אלה איני מוצא כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשמת. בקשתה של המערערת, כי יינתן לה היתר לחריגה דומה בהיקף סיכומיה, אינה ממין העניין במסגרת הערעור דנן, ועליה להגישה במסגרת בקשה למתן הוראות.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המערערת תגיש את סיכומיה בע"א 3780/94 בתוך שלושים ימים מהמצאת החלטה זו.