בש"א 7071/06 והדי ,יו'ר עמותת ביהכ'נ בני ציון לעולי איראן נ. אשר שוב

בפניי ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ מיום 4.7.06, בגדרה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של המערער לפטור מאגרה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי שעליו מבקש המערער רשות לערער ניתן ביום 8.2.06 והומצא למערער ביום 12.2.06. הרשמת ציינה בהחלטתה כי בקשת המערער להארכת מועד הוגשה ביום 24.5.06. נוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד וסיכוייו הקלושים של ההליך דחתה הרשמת את הבקשה. בהקשר זה הוסיפה הרשמת כי בקשת המערער לפטור מאגרה נדחתה על ידי רשם בית המשפט המחוזי, בין היתר, עקב העדר עילה, וכי בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על החלטת הרשם לאחר שקבע כי "אין בהודעת הערעור מאומה".

בערעור שלפניי טוען המערער כי נפלה שגיאה בהחלטת הרשמת, שכן בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 5.4.06 ולא ביום 24.5.06, כפי שצוין בהחלטה. עוד טוען המערער, כי ה"ערעור העיקרי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש לבית משפט זה עוד ביום 21.3.06, אולם החומר שהגיש הוחזר אליו על ידי מזכירות בית משפט זה, לאחר שהודע לו כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף וכי עליו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. טענות נוספות של המערער נוגעות, ככל שהצלחתי לרדת לפשרן, לזיופי מסמכים בהליכים שנפתחו על ידו בבית משפט זה.

דין הערעור להידחות. אכן, בקשתו של המערער להארכת מועד הוגשה ביום 5.4.06 ולא ביום 24.5.06, כפי שצוין בהחלטת הרשמת. בהחלטתה מיום 29.8.06 ציינה הרשמת כי מדובר בטעות סופר, שאין בה כדי לשנות את תוצאת החלטתה. עיון בבקשה להארכת מועד מעלה עוד כי "הערעור העיקרי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן הוגש על ידי המערער לבית משפט זה ביום 21.3.06. דא עקא, אף ההגשה במועד זה הינה באיחור, שכן "הערעור העיקרי" הוגש לאחר שתמה תקופת שלושים הימים להגשת בקשת רשות ערעור, הקבועה בתקנה 399 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984. על כן נהגה מזכירות בית משפט זה כראוי כאשר החזירה את החומר שהוגש למערער, תוך הודעה כי עליו להגיש בקשה להארכת מועד. בקשת המערער להארכת מועד אמנם הוגשה בסופו של דבר, אולם משלא הצביע המערער על טעם מיוחד להארכת מועד, בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ונוכח סיכוייה הקלושים של בקשת רשות הערעור איני רואה מקום להתערב בהחלטת הרשמת לדחות את הבקשה. יתר טענותיו של המערער בערעור שלפניי הינן טענות בעלמא, שטוב היה להן לולא נטענו.

אשר על כן, הערעור נדחה.