בש"א 71/06 י. כרמלי ואח' נ. אדם רוזנברג

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. עניינו של ההליך בבית משפט קמא הוא התחשבנות בין המבקשים למשיב, אשר עבד כקבלן משנה עבור המבקשת 1, אשר שמשה כקבלן ראשי בפרויקטים שונים. הבקשה נסובה על החלטת בית משפט קמא לדחות את התנגדות ב"כ המבקשים להמציא לב"כ המשיב העתקי חוזים שנכרתו בתקופה מסוימת בין המבקשת 1 למזמיני עבודה שהזמינו עבודות מהמבקשת 1 אשר בוצעו על ידי המשיב. ההחלטה נתנה, במעמד הצדדים, ביום 20.11.05 . המועד האחרון להגשת הליך חל ביום 20.12.05 . הבקשה שבפני הוגשה ביום 2.1.06 .

2.לטענת ב"כ המבקשים, עקב בעיות גב מהן סבל, נשלחה הבקשה בדואר רק ביום 19.12.05 . לטענתו, הבקשה התעכבה בדואר, דבר שגרם לאיחור של 5 ימים בהגעתה לבית המשפט. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, ב"כ המבקשים לא צירף אסמכתא המעידה על המצב הרפואי הנטען, ומכל מקום ב"כ המבקשים יכול היה להסתייע במי מאנשי צוותו על מנת לשלחה במועד. כמו כן, לטענת ב"כ המשיב, אין זה סביר לשלוח את הבקשה במועד האחרון ולא לדאוג לאמצעי משלוח מהיר. למצער, לא צורפה אסמכתא המעידה כי אכן הבקשה נשלחה במועד הנטען. ב"כ המשיב מוסיף ומציין, כי אף בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי הוגשה באיחור של יומיים, קרי, ביום 22.12.05 כמו כן, מוסיף ב"כ המשיב כי המשיב הסתמך על אי הגשת ההליך במועד, שכן ב"כ המבקשים לא הודיע לו על כוונתו לערער. כמו כן, מציין בא כוח המשיב שהתארכות ההליכים בבית משפט קמא הם בגדר עינוי דין למשיב, וכן יש להתחשב בגילו המבוגר של המשיב הממתין מזה זמן רב לסיום תביעתו. אשר לסיכויי ההליך טוען ב"כ המשיב כי אלה נמוכים שכן, לפי הנטען, לפי הלכה הנוהגת, בית המשפט יאפשר בכל שלב של הדיון הצגת מסמכים אשר יש בהם כדי לסייע בגילוי חקר האמת.

3.הבקשה שבפני הוגשה באיחור ניכר (13 יום). כמו כן, דומה כי בנסיבות העניין, מצב בריאותו של ב"כ המבקשים אינו רלבנטי, שכן למרות מצב בריאותו הנטען, אין חולק על כך שהבקשה הוכנה בזמן והיא נשלחה בדואר ביום 19.12.05. במצב דברים זה, ללא קשר עם מצב בריאותו, היה על ב"כ המבקשים לשלוח את הבקשה באמצעי דואר מהיר על מנת שתתקבל במועד. יתרה מכך, מתרשומת הקיימת בתיק עולה, כי מזכירות בית המשפט טרחה ליידע את ב"כ המבקשים באיחור שחל בהגשת ההליך ביום בו התקבלה הבקשה. במצב דברים זה, אין כל הסבר סביר לכך שב"כ המבקשים לא פעל בזריזות הראויה על מנת להגיש בקשה להארכת מועד. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ב"כ המשיב ידע על כוונת המבקשים להגיש ערעור כבר ביום 22.12.05, קרי יומיים בלבד לאחר תום המועד להגשת הליך. זאת, נוכח הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על יד ב"כ המבקשים לבית משפט קמא. המשיב לא הוכיח כי במהלך יומיים אלה הוא גיבש הסתמכות על האיחור. כמו כן, הוא לא הוכיח כי נגרם לו נזק עקב כך. אכן, התמשכות ההליכים בתיק קשה למשיב, אולם תוצאה זו היתה נגרמת גם אם ההליך היה מוגש במועד. לשון אחר, לא מדובר בנזק אשר נובע מהאיחור בהגשת ההליך עצמו. יש גם להתחשב בכך שלטענת המבקשים, החלטת בית המשפט קמא מעניקה למשיב את הסעד המבוקש עוד טרם נקבע שהוא זכאי לכך, ומהיבט זה, הנזק העלול להיגרם למבקשים מדחיית הבקשה שבפני עלול להיות נזק בלתי הפיך. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, המזור למצב שבפני הוא להיעתר לבקשה להארכת מועד תוך חיוב המבקשים בהוצאות הליך זה. המועד מוארך אפוא והמבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד המשיב בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד לתשלום בפועל.