פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
7145/12
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. עזבון המנוח גק ליברמן
2. בוריס ליברמן
3. עזבון המנוח לאון לברמן ז"ל
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד מיכה צמיר נאמן לנכסי מאיר בר
2. מאיר בר
3. ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק)
4. עו"ד יצחק מירון
5. כונס הנכסים הרשמי
6.
galoz investment n.v
ואח'
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
ביום 20.8.2012 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' ס' הנשיאה ו' אלשייך) בה הכריע במחלוקת שהתגלעה בין המשיב 1, הנאמן לנכסי המשיב 2 (בפשיטת רגל) (להלן: הנאמן ), ובין המשיב 4, מפרקה של המשיבה 3 והמבקשים, בעניין תוקפו של הסכם שנחתם בין המשיב 2 (ואדם נוסף שאינו צד להליך) ובין המשיבה 3 בקשר עם הליך בוררות שהתנהל בינה ובין המבקשים (להלן: ההסכם ). בהחלטתו אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת הנאמן וקיבל את בקשתו להורות על אכיפת ההסכם.
ביום 30.9.2012 הגישו המבקשים ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וביום 3.10.2012 הוסיפו והגישו את הבקשה שבפניי - "בקשה, לשם הזהירות, להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור". בבקשה ציינו כי לגישתם עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה באשר למעשה מדובר בפסק דין אשר סגר את הדיון ביחס להסכם, ולחלופין עומדת להם זכות כזו מכוח סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ). ואולם, למען הזהירות עותרים המבקשים לכך שאם ייקבע כי החלטת בית המשפט קמא היא "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור, תינתן להם ארכה של 20 ימים לאחר המועד בו ייקבע כאמור להגשת בקשה למתן רשות ערעור. המבקשים הוסיפו כי כבר בהודעת הערעור שהגישו, אשר הוגשה במועד אף בהתחשב במועדים להגשת בקשה למתן רשות ערעור, עתרו לכך שאם ייקבע כי החלטת בית המשפט קמא היא "החלטה אחרת" תחשב הודעת הערעור כבקשה למתן רשות ערעור.
2.
בתגובה שהגיש הנאמן נטען על ידו כי הדרך הדיונית בה מבקשים המבקשים לילך אינה אפשרית, באשר לא ניתן להפוך הודעת ערעור בזכות לבקשה למתן רשות ערעור. מכל מקום לטענתו אכן נתונה היתה למבקשים זכות לערער על ההחלטה שכן אמנם אין מדובר ב"צו בפשיטת רגל" היות ובית המשפט לא הפעיל סמכותו המיוחדת כבית משפט של פשיטת רגל, אך בית המשפט אכן סיים סופית את הדיון בעניין תוקף ההסכם. על כן לגישתו הבקשה דנן מיותרת.
המשיבה 3 הסכימה לבקשה ואף המשיב 5 לא התנגד למתן הארכה.
3.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אכן, כטענת הנאמן, הבקשה שבפניי אין לה מקום. ראשית, הדרך הדיונית בה נקטו המבקשים מעוררת קושי, וכבר נקבע לא אחת כי בעל-דין המתלבט לגבי סיווגו הנכון של ההליך ובוחר להגיש ערעור בזכות נוטל על עצמו סיכון, וכי סיכון זה אינו מתאיין אך בשל כך שבעל-הדין מבקש "למען הזהירות" לראות בערעור כבקשת רשות ערעור (ראו ע"א 7001/11 רמסו לסחר ושיווק בע"מ נ' ניקל , פסקה 8 (לא פורסם, 25.10.2011), וראו הוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכך יש לקבוע גם ביחס לבקשה כגון זו שבפניי למתן הארכת מועד להגשת רשות ערעור אם ייקבע, בסופו של יום, כי המבקשים לא נקטו בדרך הנכונה להשגה על ההחלטה. על כן דין הבקשה להארכת מועד להידחות.
למעלה מן הנדרש יצוין כי נראה שבמקרה שבפנינו כלל לא מתעוררת בעיה בהקשר זה, שכן אף אם נניח כי החלטת בית המשפט קמא נשוא ההליך שבכותרת אינה בבחינת "צו בפשיטת רגל" עליה חלה הוראת סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל, הרי שעל פני הדברים ההחלטה סיימה את הדיון בכל הנוגע לסוגיית תוקף ההסכם. לפיכך, ובהתאם לדיני הערעור הרגילים, המדובר ב"פסק-דין" שההשגה עליו תעשה בדרך של ערעור בזכות.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו את הוצאות הנאמן בסך של 1,000 ש"ח.
המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה, ותתייק את ההחלטה בתיקי השופטים שישבו בדין.
ניתנה היום, י"ד בחשוון התשע"ג (30.10.2012).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת