בש"א 7149/99 ספרי ניר נ. שפר דפנה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת א' חיות) מיום 22.12.98. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 21.10.99.

1.המבקשים עסקו בהפצת מילונים שחוברו על ידי המלומד אברהם אבן שושן ("אבן-שושן"). בין המשיבים 1-3, יורשיו של אבן-שושן ("היורשים"), לבין המוציאים לאור של המילונים, המשיבים הפורמליים 1-2 ("המו"לים"), נתגלעו מחלוקות בעקבותיהן ביטלו היורשים את החוזים עם המו"לים, המו"לים תבען את היורשים והיורשים הגישו תביעה שכנגד. עם התפתחות ההליכים הוספו המבקשים כנתבעים בתביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד נטען, כי שיווק המילונים על ידי המבקשים מהווה הפרת זכויות היוצרים של היורשים נוכח ביטול חוזי ההפצה. בדיון שהתקיים ביום 17.3.98 הגיעו הצדדים להסכם דיוני, לפיו לא ישתתפו המבקשים (יחד עם בעלי דין נוספים) בדיונים שבין היורשים למו"לים בשלבי החבות והנזק אך יקבלו על עצמם את תוצאותיהם. לאחר מכן, תתברר שאלת חבותם היחסית של המבקשים ושל נתבעים נוספים בתביעה שכנגד.

2.ביום 22.12.98 ניתן פסק הדין נשוא הבקשה שבפני. בתמציתו קובע פסק הדין כי אבן שושן התקשר עם המו"לים בחוזה רשיון ולא העביר להם את זכויות היוצרים במילונים, כי המו"לים הפרו את חוזי הרשיון, כי ביטול החוזים על-ידי היורשים היה כדין וגרר חובת השבה שמשמעה מתן צו מניעה קבוע האוסר על המו"לים לעשות שימוש נוסף כלשהו בזכות היוצרים. בדונו במעמדם של המבקשים ושל הנתבעים הנוספים בתביעה שכנגד קבע בית המשפט (בעמ' 63):

"הסכמתם הדיונית של אותם נתבעים לכך שההכרעות שתיפולנה בשלבי הדיון לענין החבות והנזק, תחייבנה אותם, אין משמעותה אלא זאת - שמה שיוכרע ביחסים שבין יורשי אבן שושן, סיון, קרית ספר וק.ס.מ., למשל בשאלת מהותם של החוזים, ובשאלת הפרתם, יהווה מעשה בית דין גם לגביהם, על אף שלא נטלו חלק באותה התדיינות. אין משמעות הדבר שניתן להכריע בשאלות הנוגעות לחבותם שלהם ובסעדים שיופנו נגדם, אם יופנו מבלי לשומעם."

3.ביום 15.6.99 הגישו היורשים בקשה דחופה לסעדים זמניים ולצו חיפוש ותפישה שכוונה נגד המבקשים ונגד המו"לים. הוצא צו במעמד צד אחד. לאחר קיום הדיון במעמד שני הצדדים קבע בית המשפט המחוזי, בהתייחסו למבקשים (בעמ' 7 להחלטתו. מועד מתן ההחלטה אינו מצויין בה ואף המבקשים אינם מתייחסים לעניין זה):

"על פי השקפתי קיבלו על עצמם ספרי ניר וחיים כהן (המבקשים - א.ז.) את כל הממצאים שנקבעו בשלב הראשון, אף כי לא היו צד לאותה התדיינות, ולפיכך רואים אותם כמחוייבים לקביעה לפיה החל מיום 26.7.93 אין עוד לסיוון או לקרית ספר (המו"לים - א.ז.) זכות כלשהי לעשות שימוש בזכויות היוצרים ביצירות וכן לקביעה כי שימוש כאמור מהווה הפרה של זכויות יורשי המנוח על כל המשתמע מכך...מכאן ברור כי האיסור שחל על סיוון וקרית ספר על פי צו המניעה הקבוע לעשות שימוש כלשהו ביצירות ממועד פסק הדין ואילך, מחייב את ספרי ניר וחיים כהן לפעול בהתאמה לאותו צו, ולא לעשות פעולות כלשהן העומדות בסתירה לו. חובתם זו של ספרי ניר וחיים כהן, אינה מצריכה דיון נוסף כלשהו."

4.בבקשה שבפני טוענים המבקשים, כי החלטה זו החילה עליהם, למעשה, את פסק הדין מיום 28.12.98 ולפיכך מתעורר מכוחה הצורך להגיש ערעור על פסק הדין. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הם טענו כל העת, ועודם טוענים, כי ההסכמים בין היורשים למו"לים היו חוזים להעברת זכויות יוצרים וכי תחילה לא מצאו לנכון לערער על קביעתו הסותרת של בית המשפט המחוזי בפסק דינו, שכן סברו, כי ממילא מופנה פסק הדין רק כנגד המו"לים - ומשום כך אינו נוגע להם. עוד טוענים המבקשים, כי הואיל וממילא הוגשו שני ערעורים על פסק הדין (ע"א 1567/99 - מטעם המו"לים וע"א 1569/99 - מטעם היורשים) קם טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעורם.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מנסים המבקשים להתנער מן ההסכם הדיוני בו נטלו חלק, לאחר שנסיונם לפעול בניגוד לפסק הדין החלקי סוכל על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים לא נתנו כל טעם של ממש לאיחור הניכר בהגשת ערעורם ואין מקום להתיר להם לערער כעת, אך מחמת העובדה שבעניין אותו פסק דין תלויים ועומדים ערעורים נוספים.

6.לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהחלטתו המאוחרת יותר של בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. נוסח פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כפי שצוטט לעיל, הוא ברור וחד משמעי. בית המשפט סבר, כבר בשלב זה, כי קביעותיו באשר למהות המערכת ההסכמית בין אבן שושן והיורשים למו"לים חלות גם על המבקשים. מטעמים שלא פורטו כל צרכם בבקשה שבפני לא מצאו המבקשים (או באי כוחם אותה עת, שאינם מייצגים את המבקשים בבקשה שבפני) מקום להתרעם על קביעה זו, כמו גם על יתר הקביעות בפסק הדין ולא ערערו עליו. ההחלטה עליה סומכים המבקשים את הבקשה שבפני אינה מחדשת דבר ואינה מוסיפה דבר בכל הנוגע לקביעות הבסיסיות שבפסק הדין ולתחולתן. אפשר שבראיית המבקשים ראוי לתקוף החלטה זו, נוכח הסעדים הזמניים שניתנו בה, אולם עניין זה אינו נוגע לפסק הדין ואינו מצדיק הגשת ערעור באיחור כה ניכר. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה שעצם מתן ההחלטה (שמועד נתינתה אינו ידוע לנו) אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד, ודאי לא כשהמדובר בתקופה כה משמעותית (וראו: ע"א 173/82 פלסר נ' מנהל מס עזבון , לא פורסם, ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, 1995) בעמ' 897 - 898). לא מצאתי טעם מיוחד, בנסיבות העניין, גם בעובדה שבפני בית משפט זה תלויים ועומדים שני ערעורים על אותו פסק דין. בית המשפט הכיר אמנם בעבר בטעם זה כטעם מיוחד להארכת מועד (וראו, לדוגמא: ב"ש 356/89 שמעונה בריק

נ' בנק אוצר החייל , פ"ד מג (4) 22 והאסמכתאות הנזכרות שם). אולם עיון בפסיקה בעניין זה מגלה, כי, לא פעם נעשה הדבר כאשר מחמת טעות או זהירות-יתר הגיש המבקש עצמו הליך אחר שהיה תלוי ועומד (וראו: המ' 132/56 דוד לוי נ' אברהם מורגנשטיין , פ"ד י 1291; ב"ש 1186/85 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ , פ"ד מ (2) 15, רע"א 263/88 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' פקיד השומה ת"א , פ"ד מב (4) 418.) בענייננו, מנסים המבקשים להיתלות בהליך שהוגש על-ידי זולתם, לאחר שהם עצמם נמנעו משך חודשים רבים מנקיטת פעולה כלשהי בהתייחס לפסק הדין. לעניין זה קבע כב' הרשם ברטוב בשעתו:

"הלכה פסוקה היא, כשתלוי ועומד לפני בית-המשפט ערעור באותו הענין, יכולה עובדה זו לשמש טעם מיוחד להארכת מועדים שהוחמצו. (המ' 132/56, (1), בע' 1293). אלא שאינני סבור שהלכה זו מחייבת בכל המקרים. על בית-המשפט לשקול כל מקרה ומקרה ונסיבותיו, שכן אחרת יוצא שמערער שכנגד יוכל להגיש את ערעורו בכל שלב עד למועד הדיון בערעור. בכך ייעשו סדרי הדין פלסתר ותקנה 401 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג1963-, תיהפך למיותרת. לא בכך חפץ בית-המשפט ולא לכך התכוון בהלכה האמורה. כוונתה המעשית היא, אם אכן קיימת סיבה סבירה לאיחור, גם אם סיבה זו אינה מתעלה ל"טעם מיוחד", יכול בית-המשפט לראות בעובדה שערעור באותו ענין תלוי ועומד באותו בית-משפט "טעם מיוחד" להארכת המועד." (המ' 359/78

פלקון נ' שם טוב כהן ואח' , פ"ד לב (2) 401, 402).

אי לכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1-3 בסך 750 ש"ח.