בש"א 7180/16 גדעון שריאור נ. מדינת ישראל

מזכירות בית המשפט סירבה לקבל לרישום ערעור (המופנה לנשיאת בית המשפט העליון) אותו מעוניין המבקש להגיש על פסק-דין מיום 14.1.2015 בבג"ץ 4865/14, בו נמחק ההליך מחמת אי תשלום אגרה. נוכח סירוב המזכירות הגיש המבקש מכתב בו מלין הוא על אי קבלת ההליך לרישום, וזה הועבר לטיפולי כהשגה על החלטת המזכירות.

עיינתי בחומר שבתיק ואיני מוצאת להיעתר להשגתו-טרונייתו של המבקש. פסק הדין ניתן למעלה משנה וחצי לפני מועד פנייתו של המבקש לבית המשפט לשם הגשת הערעור. המבקש לא ציין מתי פסק הדין הומצא לידיו או מתי נודע לו עליו, אך בהתחשב בפרק הזמן שחלף - ומבלי שהועלתה על ידי המבקש כל טענה בעניין זה - סברה המזכירות כי מועד הערעור חלף זה מכבר. אעיר כי המבקש ציין אמנם בהודעת הערעור שדואר ישראל נמנע מלהמציא לו כתבי בי-דין וכי נתקל בקשיים, אך לא צוין באופן ברור מתי פסק הדין הומצא לו ומתי נודע לו עליו, ובנסיבות אלו ובהעדר טענה ברורה בעניין גם במסגרת ההשגה, ההנחה היא אכן כי מועד הערעור חלף.

אעיר כי מהחומר שבתיק עולה כי המבקש שלח פניות שונות לנשיאת בית המשפט העליון בקשר להחלטות קודמות שניתנו בבג"ץ 4865/14 הנ"ל, אך מעבר לכך שפניות לנשיאה אינן בבחינת הגשת ערעור כדין, הרי שפניות אלו מתייחסות כאמור להחלטות קודמות ולא לפסק הדין מיום 14.1.2015.

משכך בצדק קבעה המזכירות כי על בסיס החומר שצורף אין לקבל לרישום את הודעת הערעור, המופנית כאמור כלפי פסק-דין שניתן למעלה משנה וחצי קודם למועד בו נעשה ניסיון להגישה. לפיכך ועל יסוד החומר שבפניי, איני מוצאת להיעתר להשגה.

אדגיש כי ככל שבפי המבקש טענה לפיה המועד להגשת ערעור על פסק הדין טרם חלף כיוון שזה לא הומצא לידיו והוא לא ידע על דבר הינתנו עד לאחרונה ולחלופין ככל שלטעמו קיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה להגשת ערעור, רשאי הוא להגיש בקשה מתאימה, וזו, ככל שתוגש, תבחן לגופה.

המזכירות תמציא למבקש החלטה זו בדואר רשום ובדואר רגיל.