פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7229/11 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. עו"ד אליהו עמר
2. רבקה עמר
3. אושרי עמר
נ ג ד
המשיבה:
אנה שולר
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.7.2011 לפיה התקבלה בקשת המשיבה לצו מניעה זמני כנגד המבקשים, בכפוף למספר תנאים שפורטו בהחלטה. החלטת בית-המשפט המחוזי הומצאה למבקשים במהלך פגרת הקיץ. מאחר שימי הפגרה אינם באים במניין הימים, הרי תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור החלה ביום 5.9.2011 - קרי, היום שבא לאחר היום האחרון של פגרת הקיץ - והסתיימה ביום 4.10.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 5.10.2011 , קרי- באיחור של יום אחד.
2.
לטענת בא-כוח המבקשים בבקשת האורכה ובתצהיר המשלים שהוגש בחתימתו, האיחור בהגשת ההליך נבע מטעות במניין הימים שאירעה על רקע התיקון לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983 (להלן: תקנות הפגרות ). לפי הטענה, עובר לתיקון הנ"ל, מרוץ הימים לאחר תום פגרת הקיץ החל ביום 1.9, ולפיכך היה ברור כי תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום האחרון של חודש ספטמבר. על רקע זה, נטען כי לאחר כניסת התיקון לתקנות הפגרות לתוקף, סבר בא-כוח המבקשים בטעות כי תקופת 30 הימים שהחלה ביום 5.9.2011, הסתיימה ביום 5.10.2011 (במקום ביום 4.10.2011).
המשיבה מתנגדת לבקשת האורכה בטענה כי בין אם טעותו של בא-כוח המבקשים נבעה מבלבול במניין הימים ובין אם מקורה בטעות הנוגעת לתוכנו של חיקוק, אין מדובר ב"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. עוד נטען כי משך האיחור הוא אמנם יום אחד, אולם למעשה עמדו לרשות המבקשים גם ימי פגרת הקיץ לצורך הכנת ההליך הערעורי מטעמם. המשיבה הוסיפה וטענה, בין היתר, כי סיכויי ההליך העיקרי נמוכים ואף מטעם זה אין להיעתר לבקשת האורכה.
3.
שקלתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, בכפוף לחיוב המבקשים בהוצאות המשיבה.
על-דרך הכלל, טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי, בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין ו/או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה. כך במיוחד כאשר מדובר בבעל-דין מיוצג. יחד עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט, ועל כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו. במקרה דנן, משך האיחור בהגשת ההליך הינו קל (יום בודד). לטענת המבקשים, הבלבול במניין הימים אירע, בין היתר, על רקע התיקון החדש לתקנות הפגרות אשר שינה את המועדים בהם חלה פגרת הקיץ. בטענה זו של המבקשים יש כדי להוות נסיבה מקלה, בשים לב לגישה המרוככת יחסית החלה בנסיבות בהן טענת הטעות נוגעת לדין חדש (ראו והשוו: בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (לא פורסם, 11.5.2008)). זאת ועוד; המשיבה לא ביססה טענת הסתמכות ממשית על האיחור הנדון ואף לא טענה כי נגרם לה נזק מהותי בגין כך. לכל אלה יש להוסיף כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לדעה כי אין לחסום את דרכם של המבקשים לבירור טענותיהם לפני בית-משפט זה, בלא שיהא בכך משום קביעת מסמרות לגבי סיכויי ההליך הערעורי לגופו. המזור לאיחור מטעם המבקשים אינו מצוי בחסימת ההליך הערעורי על-הסף, כי אם בתשלום הוצאות למשיבה נוכח הטורח שנגרם לה עקב האיחור בהגשת ההליך שנבע מטעות המבקשים, ונוכח הצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי.
4.
סוף דבר; נוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה להארכת מועד מתקבלת כמבוקש. תנאי לקבלתה לרישום של בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת האורכה, הוא כי המבקשים יציגו תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו אישור לפיו שילמו למשיבה שכר-טירחת עורכי-דין בהליך שלפניי בסך 2,500 ש"ח. המזכירות
תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה, וכן תתייק החלטה זו בתיק השופט אם וככל שייפתח ההליך.
ניתנה היום, ד' בחשוון
תשע"ב (1.11.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת