בש"א 7251/11 פלוני נ. פלוני

1.

זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה. המדובר באיחור בן יום אחד בהגשת ההליך. לטענת בא-כוח המבקש, ההליך לא הוגש במועדו ממספר טעמים מצטברים: ראשית , נטען כי בא-כוח המבקש היה חולה בימים האחרונים להגשת ההליך הערעורי, והדבר היקשה על תפקודו. שנית , נטען כי בא-כוח המבקש תכנן להגיש את ההליך לבית-משפט זה ביום האחרון שנקבע לכך בדין, אולם דיון שנמשך מעבר לצפוי בבית-משפט אחר מנע ממנו לעשות כן. שלישית , נטען כי משרדו של בא-כוח המבקש עשה מאמץ להמציא במועד את כתב בקשת רשות הערעור לבית-משפט זה באמצעות מערכת נט-המשפט, ורק בדיעבד נודע לבא-כוח המבקש כי מערכת נט-המשפט אינה מאפשרת הגשה כאמור. המשיבה מתנגדת לבקשת האורכה בנימוק כי טיעוני בא-כוח המבקש אינם עולים כדי "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת, וכן בנימוק כי סיכוייו של ההליך הערעורי אפסיים.

2.

על-פני הדברים, הטעמים שהציג בא-כוח המבקש לאיחור בהגשת ההליך אינם בעלי כוח משכנע רב, וזאת בלא שאקבע מסמרות בדבר סיכויי ההליך העיקרי לגופו. אף אם בא-כוח המבקש היה חולה בימים הרלוונטיים להגשתה במועד של בקשת רשות הערעור, הרי מטיעוניו עולה כי הוא לא שבת ממלאכה בימי מחלתו ואף ייצג לקוח בבית-משפט. מיותר לציין כי התארכות דיון משפטי ביום האחרון להגשת הליך ערעורי אינה בגדר נסיבה בלתי ניתנת לצפייה מראש, ויש להיערך לכך מבעוד מועד (בדרך של הגשת ההליך במועד מוקדם יותר, הגשתו באמצעות מי מטעמו של עורך-הדין וכיוצא באלה). בכל הנוגע לטענה לפיה בא-כוח המבקש לא ידע על העדר האפשרות להגיש הליכים לבית-משפט זה באמצעות מערכת נט-המשפט – ספק אם מדובר בטעות סבירה נוכח היותה של עובדה זו מפורסמת ברבים. מכל מקום, הלכה ידועה היא כי ככלל, טעות משרדית, כשהיא לעצמה, תתקשה לבוא בגדריה של דרישת "הטעם המיוחד" להארכת מועד.

מנגד, יש לזכור כי המדובר באיחור קל בן יום אחד בלבד, באופן שעוצמת הפגיעה בעקרון סופיות הדיון אינה מן הגבוהות. עוד יש להביא בחשבון כי נימוקיו של בא-כוח המבקש לאיחור בהגשת ההליך הועלו בפירוט ונתמכו בתצהיר. הנימוק בדבר מחלתו של בא-כוח המבקש אף נתמך באישור רפואי. בשים לב למשקלם המצטבר של כל אלה, נראה כי אין מדובר באיחור שנבע מזלזול בסדרי הדין. זאת ועוד; המשיבה לא הצביעה בטיעוניה על הסתמכות ממשית על האיחור הנדון ואף לא טענה - וממילא לא הוכיחה - נזק מהותי שנגרם לה בעטיו. לא שוכנעתי, אפוא, כי באיחור הקצר בהגשת ההליך היה כדי לשנות לרעה את מצבה של המשיבה או לפגוע באינטרס ממשי שלה, מלבד עצם האינטרס כי לא יתקיים הליך ערעורי.

3.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל ואיזנתי ביניהם, באתי למסקנה כי התוצאה המידתית בנסיבות העניין היא להיעתר לבקשה להארכת מועד עד למועד ההגשה בפועל, אולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות למשיבה בגין האיחור הנדון, ובגין הצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי. אשר על כן, אני רואה לקבוע כי תנאי לכך שהמזכירות תקלוט לרישום את בקשת רשות הערעור, הוא כי המבקש יציג תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו אישור לכך ששילם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.

המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט, אם וככל שייפתח ההליך.