בש"א 7253/11 אייל כרמון נ. שמואל רוזובסקי

1.

רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נתן ביום 8.5.2011 החלטה במסגרתה נעתר לבקשת המבקש והורה על ביטול היתר המצאה לחו"ל בעניינו של המבקש המתגורר בלונדון. ביום 3.8.2011 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפיו התקבל ערעור המשיבים 1-5, ונקבע כי אין לבטל את היתר ההמצאה לחו"ל בעניינו של המבקש. לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-הדין האמור.

2.

אין חולק כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הומצא לבא-כוח המבקש במהלך ימי פגרת הקיץ. מאחר שימי הפגרה אינם באים במניין הימים, הרי תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 4.10.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 5.10.2011 , קרי- באיחור של יום אחד. לטענת בא-כוח המבקש, הוא טעה לחשוב כי פגרת הקיץ הסתיימה ביום 5.9.2011 (במקום ביום 4.9.2011 כפי שקובעת תקנה 1(3) לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983 (להלן: תקנות הפגרות )). לפי הנטען, הטעות ארעה בתום-לב על רקע התיקון לתקנות הפגרות שהתקבל לאחרונה, ואשר שינה את המועדים בהם חלה פגרת הקיץ. לגישת בא-כוח המבקש, בהתחשב בכך שמשך האיחור קצר ונבע מטעות כנה, ובהתחשב בסיכוייו של ההליך העיקרי, יש מקום ליתן אורכה כמבוקש. המשיבים 1-5 מתנגדים לבקשה, הן מאחר שלפי טענתם המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור, והן מאחר שלפי הנטען סיכוייה של בקשת רשות הערעור נמוכים.

3.

שקלתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, בכפוף לחיוב המבקש בהוצאות המשיבים 1-5.

על-דרך הכלל, טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי, בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין. כך במיוחד כאשר מדובר בבעל-דין מיוצג. עם זאת, על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו. במקרה דנן, משך האיחור בהגשת ההליך הינו קל (יום בודד). לטענת בא-כוח המבקש, שנתמכה בתצהיר משלים שהוגש בחתימתו, השגגה במניין הימים אירעה על רקע התיקון החדש לתקנות הפגרות, אשר שינה את המועדים בהם חלה פגרת הקיץ. בטענה זו של בא-כוח המבקשים יש כדי להוות נסיבה מקלה, בשים לב לגישה המרוככת יחסית החלה בנסיבות בהן טענת הטעות שבדין נוגעת לדין חדש (ראו והשוו: בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (לא פורסם, 11.5.2008)). זאת ועוד; המשיבים 1-5 לא ביססו טענת הסתמכות ממשית על האיחור הנדון ואף לא טענו כי נגרם להם נזק מהותי בגין כך. לכך יש להוסיף - ולעניין זה משקל בעיניי - כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ובלא לקבוע מסמרות לגוף המחלוקת, באתי לדעה כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש לבירור טענותיו לפני בית-משפט זה. האיזון הראוי בנסיבות העניין אינו בחסימת ההליך הערעורי על-הסף, כי אם בתשלום הוצאות למשיבים 1-5 נוכח הטורח שנגרם להם עקב האיחור בהגשת ההליך שנבע מטעות המבקש, ונוכח הצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי.

4.

סיכומם של דברים; הבקשה להארכת מועד מתקבלת כמבוקש. תנאי לקבלתה לרישום של בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת האורכה, הוא כי המבקש יציג תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו אישור לפיו שולם למשיבים 1-5 שכר-טרחת עורך-דין בהליך שלפניי בסך 2,500 ש"ח. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה, וכן תתייק החלטה זו בתיק השופט, אם וככל שייפתח ההליך.