בש"א 7264/11 הניה בן צדוק נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית-משפט השלום. בפתח הדברים יצוין כי בקשה האורכה הוגשה בתחילה למען-הזהירות נוכח הטענה כי ההליך הוגש במועדו. בהתייחס לטענה זו יובהר כי ההליך הוגש באיחור ולפיכך נדרשת אורכה לצורך קבלתו לרישום. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 20.7.2011 והומצא למבקשת במהלך ימי פגרת הקיץ (ביום 3.8.2011). בהתאם לתקנה 1(3) לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983, נמשכה פגרת הקיץ "מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר" – כך לשון התקנה הנ"ל. בהתייחס לטענת בא-כוח המבקשת יוער כי אכן ימי פגרת הקיץ אינם באים במניין הימים לצורך הגשת הליך ערעורי (ראו: תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת ועוד; צודק בא-כוח המבקשת כי בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981: "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין". אלא שצירוף הוראות-החיקוקים שהוזכרו לעיל מוביל למסקנה לפיה תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור החלה להימנות מיום 5.9.2011 , קרי – היום שבא לאחר היום האחרון של פגרת הקיץ. מאחר שבחודש ספטמבר ישנם 30 ימים, תקופת 30 הימים שהחלה ביום 5.9.2011 הסתיימה ביום 4.10.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 5.10.2011, קרי- באיחור של יום. כידוע, גם איחור שמשכו יום בודד - איחור הוא, ויש להוכיח "טעם מיוחד" לצורך קבלת אורכה בגינו.

2.

בטיעוניו מיום 5.10.2011 ומיום 30.10.2011, וכן בתצהיר המשלים שהוגש בחתימתו, טען בא-כוח המבקשת כי האיחור בהגשת ההליך נבע מטעות בתום-לב במניין הימים אשר מקורה בשניים: ראשית , בא-כוח המבקשת טען כי עשה שימוש בתוכנה מחשובית לצורך ספירת הימים להגשת ההליך הערעורי, וכי הטעות במניין הימים מקורה בהתבססות על אותה תוכנת מחשב. בעניין זה, צירף בא-כוח המבקשת צילום דף שהופק מתוכנת המחשב האמורה לתמיכה בטענתו.

שנית , נטען כי הטעות נבעה מסברה מוטעית לפיה יש להתחיל למנות את תקופת 30 הימים להגשת ההליך הערעורי ביום 6.9.2011 (אף שיוער כי מצילום דף תוכנת המחשב שצוּרף לטיעוני המבקשת, עולה לכאורה כי בא-כוח המבקשת מנה את תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות הערעור החל מיום 5.9.2011). בא-כוח המבקשת הוסיף וטען כי יש מקום ליתן אורכה להגשתה של בקשת רשות ערעור בהתחשב בכך שמשך האיחור הינו קל ביותר, וכן בהתחשב בחשיבותה של בקשת רשות הערעור עבור המבקשת ובסיכוייו הטובים – כך לפי הטענה – של ההליך העיקרי. המשיבים מתנגדים לבקשת האורכה. הטעם המרכזי לכך נעוץ בטענת המשיבים לפיה סיכוייה של בקשת רשות הערעור נמוכים.

3.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שצורף להם, עמדתי היא כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיבים בגין האיחור בהגשת ההליך והטורח שנגרם להם עקב הצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי.

ככלל, טעות במניין הימים אינה מהווה "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד מקום שניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון בדין ו/או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה. כך במיוחד כאשר מדובר בבעל-דין מיוצג. יחד עם זאת, על כל מקרה להיבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. במקרה דנן, טענת הטעות בספירת הימים לא הועלתה באופן ערטילאי וסתמי. בא-כוח המבקשת פירט בטיעוניו-בכתב ובתצהיר שהוגש בחתימתו את שורש הטעות. כפי הנראה, המקור העיקרי לתקלה נעוץ בשימוש בתוכנת מחשב שהובילה לשגגה במניין הימים. דומה, אפוא, כי אין מדובר במקרה של זלזול בסדרי-הדין, כי אם בטעות שארעה בתום-לב. לכך יש להוסיף כי המשיבים נמנעו מלטעון כי הסתמכו באופן ממשי על האיחור בן יום בודד בהגשת ההליך. לצד זאת, יש ליתן משקל לכך שהמבקשת ניצבת לפני משוכה גבוהה בהליך העיקרי, בשים לב לכך שמדובר בערעור ב"גלגול" שלישי אשר מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות.

4.

במצב דברים זה, באתי למסקנה כי התוצאה המידתית היא להיעתר לבקשה להארכת מועד, אולם להתנות את קבלתה של בקשת רשות הערעור לרישום בכך שהמבקשת תציג למזכירות בית-המשפט תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו אישור לפיו שילמה למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט, אם וככל שייפתח ההליך.