בש"א 7284/06 עו"ד זאב וייל נ. ציון צדקה

במסגרת ערעור שהגיש בזמנו לבית משפט זה, עתר המשיב 1 (להלן: המשיב ) בבקשה שבפני לפטור אותו מאגרה ומעירבון. בקשתו נדחתה על-ידי כבוד הרשם בשל אי-פירוט מספק של המצב הכלכלי. המשיב הגיש בקשות שונות להארכת המועד להפקדת העירבון, ואלה נעתרו. או אז ביקש, פעם נוספת, לפטור אותו מאגרה ומעירבון, וכבוד הרשמת שדנה בבקשה ראתה אותה כבקשה לעיון חוזר. לבקשה זו האחרונה צירף מסמכים שלא נכללו בבקשה המקורית. הבקשה התקבלה בחלקה, תוך שהרשמת הבהירה כי אף שברגיל מוטל על מבקש הפטור לשטוח את מלוא התשתית העובדתית לגבי מצבו הכלכלי כבר בעת בקשתו המקורית, הרי שיש נסיבות שבהן מוצדק לנהוג ביתר גמישות. המקרה הנוכחי, כך נפסק, הוא מקרה שכזה, שכן בינתיים מונה למשיב עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, וכמו כן, נוספו נתונים רלבנטיים, עדכניים, באשר למצבו הכלכלי. לאחר בחינה פרטנית של הנתונים הקיימים מזה ושל הנתונים שעדיין חסרים מזה, הורתה הרשמת על הפחתת סכום האגרה ל-500 ₪, ועל העמדת סכום העירבון על 5,000 ₪.

על החלטה זו מלין המערער בפני. לדבריו, לא היה מקום לראות בבקשה שהגיש המשיב משום "בקשה לעיון חוזר", ומכל מקום, לא היה מקום לקבלה, לאור הזמן שחלף, ההחלטות הקודמות שניתנו והנתונים שהובאו בפני הרשמת.

עיינתי בטענות הצדדים, ולא ראיתי עילה להתערב בהחלטת הרשמת. יש לשוב ולהדגיש, כי בעניינים המצויים בתחום סמכותם, נתון לרשמים של בית משפט זה שיקול דעת רחב. בבואם להכריע בשאלות הנוגעות להליכי הרישום של ההליכים השונים – שאלות הקשורות למימושה של זכות הגישה לערכאות – מביאים הרשמים בחשבון הן שיקולים פרטניים והן שיקולים מערכתיים. מלאכת האיזון היא לעתים לא פשוטה. יש בה מתחם של סבירות. יש בה גם מקום לאנושיות. אכן, לאור מהות הנושאים המטופלים על ידם, יש לרשמים את שיקול הדעת והבחירה לנהוג בגמישות ולעתים אף בדרך של "לפנים משורת הדין" – הכל בהתאם למידע המצוי בפניהם ולאינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. כך נהגה הרשמת במקרה זה, בקבעה כי בדרך כלל לא תינתן לבעל דין האפשרות לערוך "מקצה שיפורים" בדרך של בקשה לעיון חוזר, אך הוסיפה שכלל זה אינו חתום ומוחלט, ויכול שיתקיימו נסיבות שבהן מוצדק יהיה לשוב ולבחון את בקשת הפטור. אין להתערב בהתוויה זו, גם לא ביישומה בנסיבות המקרה.

התוצאה היא שהערעור נדחה. אין צו להוצאות.