בש"א 7287/98 מישל רבוח נ. בנק אוצר החייל בע"מ

בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 26.8.98.

בבקשה ובתצהיר שצורף לה נאמר, כי בקשת רשות ערעור הוגשה מטעם המבקש לבית משפט זה ביום 7.10.98, אולם הוחזרה לידי בא-כוחו על ידי מזכירות בית-המשפט ביום 6.11.98, מאחר שהוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד. בתצהיר צויין, כי החלטת בית-המשפט המחוזי התקבלה במשרד בא-כוח המבקש ביום 1.9.98. בא-כוח המבקש מסביר את האיחור בהגשת הבקשה בכך שסבר בטעות שההחלטה התקבלה אצלו ביום 2.9.98, וכן מכך שלא ספר כראוי את ימי השביתה בבית המשפט. יחד עם זאת מציין בא-כוח המבקש, כי היו לו ספקות האם בקשת רשות הערעור הוגשה במועד, ולכן פנה לבקש את הסכמת המשיב לאיחור אולם נענה בשלילה. כמו כן נטען, כי רשות הערעור עניינה בשאלה משפטית שאין לה תשובה חד משמעית וכי נגרם עוול למבקש אשר מתבקש תיקונו.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, טעות בחישוב הימים לא הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד, וכי אף איחור של יום אחד, איחור הוא הטעון תרוץ וצדק. מוסיף המשיב, כי הבקשה הוגשה באיחור בן שבעה ימים ולא איחור בן יום, כנטען על ידי המבקש. כמו כן טוען המשיב, כי אין המבקש מפרט מהי השאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, לא מבחינת חשיבות העניין במישור הכללי ואף לא מבחינת חשיבות העניין במישור הפרטי.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור נקבע בחיקוק, ולפיכך נדרשים "טעמים מיוחדים שיירשמו", על-מנת להאריכו (תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

מבחינת רישום הימים צודק המבקש, כי במקור איחר הוא בהגשת בקשת רשות הערעור ביום אחד בלבד (בהתחשב בימי השביתה ובחג הסוכות, אשר חל ביום האחרון להגשת הבקשה). ואולם, אין בכך כדי להועיל למבקש. הלכה היא, שטעות בחישוב הימים, ולו של יום אחד בלבד, המביאה לאיחור בהגשת הליך, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד (ב"ש 587/86, סחוף בשארה נ' סוריה אבו עטא ואח' , פ"ד מ (4) עמוד 9).

בבקשה שבפני לא נתן בא-כוח המבקש הסבר אשר יצדיק את האיחור ויוכל לשמש בסיס להארכת המועד. לכך יש להוסיף, כי למרות שעלה בלב בא-כוח המבקש חשד כי החמיץ הוא את המועד, לא טרח לבדוק הדבר לאשורו ונמנע מהגשת הבקשה להארכת המועד מיד. בשל כך, הוגשה הבקשה דנן למעלה מחודש לאחר שבקשת רשות הערעור הוגשה.

לעניין טענת המשיב בדבר חשיבותה של בקשת רשות הערעור דנן, אין בידי להתייחס - הן מאחר שלא פירט טענותיו בנדון, והן משום שלא צרף לבקשתו העתק מבקשת רשות הערעור שברצונו להגיש ומפסק דינו של בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בסכום של 500 ש"ח.