בש"א 7302/11 משה חלק נ. מדינת ישראל ע''י מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק-דין חלקי שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, בנוגע למערכת היחסים שבין המבקש-התובע לבין חלק מהנתבעים. פסק-הדין החלקי ניתן ביום 10.7.2011.

לא מצאתי טעם מיוחד למתן ארכה כמבוקש.

המבקש מציין כי הגיש "בקשה דחופה לתיקון פרוטוקול דיון, ו/או ביטול פסיקה חלקית שניתנה (10/7/11)". המבקש חפץ כי תינתן לו ארכה להגשת הליך ערעורי, זאת עד שבית המשפט המחוזי יחליט בבקשה האמורה. אמת, טענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד עשויה להצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אולם הדבר תלוי בין היתר בסוג ההליך התלוי ועומד ובהערכה לגבי סיכוייו. ככל שהסיכויים טובים יותר, מתעצמת ההצדקה למתן הארכת מועד (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)).

בענייננו, מן הבקשה שלפניי לא ברור הבסיס הנורמטיבי שעליו נשענת הבקשה לביטול פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי. על פני הדברים, ספק אם ניתן לראות בפסק-הדין החלקי מיום 10.7.2011 כהחלטה במעמד צד אחד, שהרי המבקש היה מיוצג בדיון; מכל מקום, כאשר מוגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מוארך אוטומטית המועד להגשת ערעור, מכוח תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (לגבי יישומה של הוראה זו ראו בש"א 9371/10 עזבון סלאמה נ' משרד הביטחון (טרם פורסם, 23.2.2011)).

למותר לציין, כי איני מביע כל עמדה לגבי הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. אולם, לאחר עיון בבקשה שלפניי, אין בידי לקבוע כי הונחה לפניי הצדקה מספקת להארכת המועד להגשת הליך ערעורי בבית משפט זה.

על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.