בש"א 7359/08 פלוני נ. פלוני

1.

זו בקשה לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן ברוב דעות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' ס. הנשיא הנדל וכב' השופטים דברת וצפת) ביום 13.8.08. על פי פסק הדין, אישר בית המשפט את העתקת מקום מגורי שלושת הילדים עם אימם מאילת למרכז הארץ, ונדחתה תביעת האב למשמורת הילדים באילת.

2.

המבקש והמשיבה, תושבי אילת, נישאו זה לזו בשנת 1987, ונולדו להם שלושה ילדים. הם התגרשו בשנת 2005. בהסכם הגירושין נקבע כי הילדים יהיו במשמורת האם, בכפוף להסדרי ראייה נרחבים לאב.

3.

בחודש פברואר 2006 הגישה המשיבה תובענה לבית המשפט לענייני משפחה באילת, ובה ביקשה אישור לעבור עם ילדיה מאילת למרכז הארץ. המבקש התנגד לכך, וטען כי האם מבקשת את המעבר בשל צרכיה האישיים, תוך חוסר התחשבות בצרכי הילדים וטובתם, ותוך הפרת הסכמות ההורים במסגרת הסכם הגירושין. כמו כן, הגיש המבקש תביעה לקבלת משמורת על הילדים.

4.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת אבירה אשקלוני) החליט לקבל את תביעת האם ואישר את מעברה עם ילדיה למרכז הארץ, ודחה את תביעת המשמורת של האב. הוא החליט בתוך כך שלא לאמץ את המלצות חוות דעת מומחה, ד"ר גוטליב, שנתמנה בידי בית המשפט.

5.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בטענה כי העברת הילדים למרכז הארץ עם אימם מנוגדת לטובתם, בין היתר, מאחר שהאם אינה מטפחת את הקשר בין הילדים לבין אביהם. עוד נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה סטה מהמלצות המומחה מבלי שנשען על נימוקים כבדי משקל לצורך כך.

6.

ביום 13.8.08 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ברוב דעות השופטות צפת ודברת, כנגד דעתו החולקת של ס' הנשיא הנדל. עמדת הרוב הינה כי טובת הילדים מצדיקה להיענות לבקשת האם. השופט הנדל בעמדת מיעוט סבר כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לאמץ את חוות דעת המומחה, ולהותיר בנסיבות הענין את הילדים בחזקת אביהם באילת.

7.

בסופו של יום, התוצאה השיפוטית נכון לעת זו היא, כי האם תהא רשאית לבצע את המעבר למרכז הארץ עם הקטינים החל ביום 23.8.08, כדי שיוכלו להתארגן בסביבתם החדשה לקראת פתיחת שנת הלימודים. עוד נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה יקבע הסדרי ראייה בין האב לילדיו, תוך מתן סמכויות לפקיד הסעד לקבוע בדחיפות הסדרי ראייה זמניים שיונהגו החל ממועד המעבר של המשפחה למרכז הארץ.

8.

ביום 22.8.08 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע) את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבדעתו להגיש לבית המשפט העליון. בית המשפט המחוזי קבע, כי לאחר ששתי ערכאות אישרו את העתקת מקום מגורי הילדים, אין להיענות לבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, ויש לאפשר לילדים להיכנס במועד למוסדות החינוך אליהם נרשמו.

9.

על רקע זה, הוגשה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף בטרם הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בבקשה טוען המבקש, כי מתן צו לעיכוב ביצוע הינו הכרחי למניעת נזק בלתי הפיך לילדים, העשויים למצוא עצמם מטולטלים הלוך ושוב, היה ותתקבל בקשתו לרשות ערעור, בלא שינתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין. רצון המבקש הוא כי יתאפשר לילדים להתחיל את שנת הלימודים באילת עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור, וטענתו היא כי ניתוקם של הילדים מהעיר עלול לגרום להם נזק בלתי הפיך, ולהרוס את הקשר בינם לבין אביהם.

10.

בין לבין, ולאחר דחיית בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית המשפט המחוזי, עברה האם וילדיה מאילת למושב חגור. היא טוענת, כי לאור זאת, מתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין בשלב זה עלול לגרום לילדים נזק מהותי, העולה לאין-שיעור על הנזק לו טוען המבקש מעקירתם מן העיר.

11.

נתתי דעתי לטענות המבקש ולתגובה, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עיקר השיקול שיש לשוקלו בבקשה מן הסוג הזה הינו – מהי טובת הילדים בתקופת הביניים, עד להכרעה חלוטה בבקשת רשות הערעור.

12.

בנסיבות שנוצרו, מצב הדברים השתנה מאז מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי במובן זה שהאם והילדים עקרו מאילת ועברו לאיזור המרכז, על כל המשמעויות הנובעות מכך, לרבות שיבוץ הילדים בבתי ספר וקליטתם בביתם החדש. במאזן הזהיר שיש לערוך בין הנזק הצפוי לילדים מאי מתן צו העיכוב לבין הנזק העלול להיגרם להם אם ינתן צו כזה, ידו של האחרון גוברת. אין ספק, כי עזיבת הילדים את אילת מכבידה על הקשר בינם לבין אביהם, במיוחד לאור המרחק הגיאוגרפי בין אילת למקום מגוריהם החדש במרכז, ומתן צו העיכוב היה מהווה מענה להכבדה זו. מצד שני, מתן צו כזה פירושו עקירת הילדים מהמקום אליו כבר עברו עם אימם, הפסקת לימודיהם בבתי הספר החדשים בהם הם לומדים, וקיום אפשרות כי אם בקשת רשות הערעור של האב תידחה, יהיה צורך בעקירה נוספת של הילדים מאילת לביתה של האם במרכז. ברי, כי אפשרות כזו אינה רצויה מבחינת טובת הילדים, וזאת בלשון המעטה. אם בסופו של דבר בקשת רשות הערעור תתקבל, יידרש מעבר הילדים לאילת, ללא חשש לטלטולם פעם נוספת לאחר מכן. מעבר לכך, מאחר ששתי הערכאות קמא אישרו את מעבר האם והילדים למרכז, קשה לומר, כי סיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים, מה גם שמ דובר

עתה בהליך בגלגול שלישי, המציב בנסיבות אלה מגבלות משפטיות מוכרות על מתן רשות ערעור, מקום שלא מתעוררת שאלה עקרונית כללית, בעלת היבט החורג מעניינם של הצדדים הישירים להליך.

13.

התוצאה היא, אפוא, כי אין להיענות לבקשה למתן צו עיכוב ביצוע פסק הדין קמא, שמשמעותו היא החזרת הילדים לאילת. עם זאת, ראוי לציין, כי אין בכך כדי לייתר את הצורך הברור ביצירת הסדרי ראייה תכופים בין האב לילדים, שיפעלו לשימור הקשר החשוב ביניהם גם בתקופה בה ההליך העיקרי בבית משפט זה טרם הסתיים.

הבקשה לצו עיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.