בש"א 7402/07 ארמנד אוחיון נ. משרד הבטחון קצין התגמולים

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה, לפיה ההגבלה בתנועות הכתף השמאלית ממנה סובל המבקש מקימה נכות של 1%. בית המשפט לא השתכנע כי יש להתערב בקביעה הרפואית אודות מצב הכתף, כאשר ביסוד הקביעה עמדה בדיקה מפורטת שערכה הועדה למבקש. בדחותו את הערעור, הפנה בית המשפט את המערער לאפשרות של פתיחת הליך מחודש בפני הועדה הרפואית המחוזית, על סמך אישור רפואי חדש שהציג המבקש לפני בית המשפט, ואשר לא היה לפני הועדה הרפואית העליונה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 14.5.2007, במעמד הצדדים. הבקשה שלפני הוגשה ביום 30.8.2007. לטענת המבקש, הוא לא הגיש את הבקשה לרשות לערער במועד, לאור חוסר יכולתו הכלכלית לעמוד בעלויות הכרוכות בך. לדבריו, רק לאחר שבקשתו לסיוע אושרה על ידי הארגון הארצי קידום מעמד השוטר, עלה בידו להגיש את הבקשה.

2.

המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד. המשיב מציין כי קיים חוסר בהירות בשאלה האם המועד להגשת בקשה לרשות לערער, המוגשת לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, הוא 30 יום או 45 יום. לשיטת המשיב, כך או אחרת המדובר בבקשה שהוגשה באיחור ניכר לאחר חלוף המועד הקבוע בדין. נטען כי אין בידי המבקש נימוק הולם, שיש בו כדי להקים "טעם מיוחד" שמשקלו מצדיק את האיחור הניכר. נטען כי טענותיו של המבקש בעניין חוסר יכולת כלכלית וניסיון לקבלת סיוע אינם נתמכים בתצהיר ובתיעוד כלשהו. לבסוף, נטען כי קלושים סיכוייה של הבקשה לרשות לערער להתקבל.

3.לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. דחיית מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אמת, כאשר מדובר במבקש דל אמצעים אשר נזקק לאורכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי וגיוס הסכום הנדרש לניהול ההליך, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס על בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ובכך לבסס אותו "טעם מיוחד" הנדרש לצורך הארכת מועד. ברם, אין מדובר בכלל המופעל באופן אוטומטי, אלא על פי שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

4.

במקרה שלפני, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר, כשלושה וחצי חודשים ממתן פסק הדין במעמד המבקש. הסברו של המבקש לכך שלא פעל במהלך תקופה ארוכה להגשת הבקשה לרשות ערעור אינו מניח את הדעת. טענתו בדבר חוסר יכולת כלכלית והצורך בסיוע של הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר נטענה בצורה כללית ביותר, ללא הסבר מנומק וללא ביסוס עובדתי. לבקשה לא צורפו אישורים המעידים על נבצרות מהגשת ההליך במשך כל התקופה הארוכה מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. כמו כן, לא הובהר מדוע לא היה באפשרותו של המבקש להגיש, לכל הפחות, בקשה להארכת מועד בתוך התקופה להגשת ההליך. זאת בייחוד שעה שמדובר בבעל דין מיוצג. לכך יש להוסיף כי, על פני הדברים, סיכויי ההליך נמוכים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי" אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים.

אי לכך, הבקשה נדחית.