בש"א 7464/10 מטילסקי שמעון הספקה טכנית בע"מ נ. עיריית חדרה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר בכפוף למספר הבהרות דחה את ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית-משפט השלום. יצוין כי בבית-משפט השלום נדחתה תובענה שהגישו המבקשים להשבת סכומים שונים שנגבו מהם במשך השנים על-ידי המשיבה (להלן: העירייה ).

פסק-הדין המחוזי ניתן במעמד הנוכחים ביום 7.9.2010. בהתחשב בפגרת חג הסוכות, תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 17.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.10.2010. בבקשה נטען כי המבקשים פנו במכתב לעירייה בבקשה שתסדיר מול מנהל מקרקעי ישראל את זכויותיה בנכסים נשוא ההתדיינות. מנימוקי הבקשה שלפניי עולה כי בא-כוח המבקשים מעוניין באורכה להגשת ההליך הערעורי עד יום 17.11.2010, על-מנת להמתין לקבלת תשובתה של העירייה למכתבו, שמא תשובת העירייה תוביל להתייתרות ההליך הערעורי. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד. מינהל מקרקעי ישראל לא היה צד להתדיינות בין הצדדים בערכאות הקודמות. הן בפסק-הדין של בית משפט השלום והן בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כי במחלוקת שבין העירייה למינהל מקרקעי ישראל לגבי קיומו של הסכם חכירה בין השניים (ככל שמחלוקת זו אמנם קיימת), אין כדי לשנות מהמסקנה כי יש לראות בעירייה כברת-רשות לגבי המקרקעין והמבנים, באופן שהעירייה היתה רשאית להשכיר את המבנים למבקשים ולגבות מהם תשלומים. מפסקי-הדין דלמטה מתבקשת לכאורה המסקנה כי אין קשר הכרחי בין הסדרת המחלוקת שבין העירייה למינהל מקרקעי ישראל לגבי הנכסים נשוא ההתדיינות (ככל שמחלוקת זו אמנם קיימת); לבין דחיית תובענתם של המבקשים. יצוין כי ההליך המיקדמי שלפניי אינו המקום המתאים לברר את השגתם המהותית של המבקשים בסוגיה זו. בהתחשב בכך, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לקשור בין פנייתו של בא-כוח המבקשים למשיבה בבקשה להסדיר את זכויותיה בנכסים אל-מול מנהל מקרקעי ישראל (הסדרה שאינני יודעת מה טיבה וכמה זמן תארך, אם אמנם תתבצע); לבין ההליך הערעורי על פסק-הדין המחוזי.

משלא הוצג בפניי טעם מיוחד המצדיק את מתן האורכה המבוקשת; ומשסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי אינם נחזים להיות גבוהים בהיותו ערעור ב"גל גול " שלישי שאינו מעורר שאלות בעלות חשיבות עקרונית; לא ראיתי להיעתר לבקשה במלואה. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך באופן שהמשיבה לא פיתחה צפייה ממשית לסופיות ההליכים, נראה בעיניי כי התוצאה המידתית הינה לאפשר למבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור מטעמם - ככל שימצאו לנכון לעשות כן - תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, תוך חיובם בהוצאות המשיבה בהליך שלפניי בסך 1,500 ₪.

המבקשים יציינו בפתח בקשת רשות הערעור את דבר האורכה ויצרפו החלטתי זו אליה. המזכירות תמציא החלטה זו באמצעות הפקסימיליה בליווי תרשומת מתאימה, ותתייק החלטה זו בתיק השופט שיישב בדין.