בש"א 7493/11 מינהל מקרקעי ישראל נ. יער חורשים

לפניי בקשה (שנייה) להארכת מועד להגשת הליך של בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 21.9.2011.

המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש. בגדרי התביעה הוגשה בקשה למתן צו זמני שימנע הרס של מבנה על המקרקעין נשוא ההליך. בית המשפט הורה לצדדים להימנע מפעולות שישנו את מצב הדברים בשטח, וזאת עד לקבלת הכרעה בתובענה העיקרית. כן ניתנו הוראות בעניין הסדרת ההיבטים התכנוניים ביחס למבנה.

היום האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה חל ביום 30.10.2011. ביום 11.10.2011 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד, בציינו כי הוא שוקל להגיש בקשת רשות ערעור אך מפאת היקף החומר, עומס עבודה וחופשת החג שבפתח, זקוק הוא לפרק זמן נוסף. בהסכמת המשיבים, ניתנה ארכה עד ליום 28.11.2011 (קרי: ארכה של 30 ימים).

ביום 27.11.2011 הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה. בבקשה נטען כי לאחר בחינה וקבלת חומר חדש הוחלט להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש. במצב זה, כך נטען, מתבקשת – "למען הזהירות" – ארכה נוספת להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.9.2011, וזאת לפרק זמן של 15 ימים מיום שתתקבל החלטה בבקשה לעיון מחדש.

הפעם המשיבים הודיעו על התנגדותם לבקשה. לשיטתם, עצם העובדה שהוגשה בקשה לעיון חוזר אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה, ובהתנהלות המבקש יש משום ניצול לרעה של הליכי משפט וניסיון לייצר "ערכאת ערעור" נוספת. המשיבים מוסיפים ומתארים את השתלשלות העניינים לפני ואחרי מתן הצו בבית המשפט המחוזי, המשקפת – לשיטתם – התנהלות אסטרטגית מצדו של המבקש.

המבקש הגיש טיעון משלים לבקשת הארכה. מהטיעון המשלים עולה למעשה כי המידע החדש – שבגינו הוגשה הבקשה לעיון מחדש – נתגלה למשיב, בעיקרו, במהלך חודש אוקטובר. אציין כי חלק מהמידע היה ידוע לרשויות המדינה עוד קודם לדיון בבקשה לצו מניעה, אך הועבר לידיעת המנהל רק לאחר החזרה מפגרת סוכות.

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה שלפניי, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

ראשית אציין כי ככלל, הגשת בקשה לעיון חוזר אינה "נוסחת קסם" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. ככלל, במקום שבו ההליך התלוי ועומד הוא בקשה לעיון חוזר, הנטייה להכיר בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד מצטמצמת. עם זאת, במקרים מתאימים יש מקום לראות בהגשת בקשה לעיון חוזר משום טעם המצדיק מתן ארכה. סבורני כי המקרה שלפניי הוא כזה, זאת בשים לב לטענות המדינה בדבר הסיבות להגשת הבקשה לעיון מחדש, ונוכח האפשרות שבסופו של יום יתייתר הצורך בהגשת הליך ערעורי לבית משפט זה (כמובן, איני מביע כל עמדה לגוף הבקשה לעיון מחדש – העניין תלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי).

עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שמדובר בבקשה שנייה להארכת מועד, הנשענת על נימוק שונה מזה שעליו נשענה הבקשה המקורית. הבקשה אכן הוגשה בתוך המועד שנקבע בהחלטתי מיום 11.10.2011, וזהו שיקול לטובת מתן הארכה, אך מנגד, הבקשה הוגשה יום לפני המועד האחרון שנקבע בהחלטה (שהוא עצמו מועד מאוחר), כשלפי האמור בטיעון המשלים מטעם המדינה, עיקר הנתונים שהובילו להחלטה להגיש בקשה לעיון מחדש נתבררו זמן לא מבוטל קודם לכן.

סבורני כי בנסיבות העניין, יש מקום ליתן ארכה נוספת להגשת בקשת רשות ערעור. הארכת המועד בשלב זה היא עד ליום 28.12.2011; אם עד למועד זה לא תינתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש, תוגש בקשה מתאימה מטעם המבקש. המבקש יציין בפתח בקשת רשות הערעור, אם וכאשר תוגש, כי ניתנה ארכה לפי החלטתי-זו, ויצרף עותק של ההחלטה. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסך של 1,500 ₪.