בש"א 7547/10 מרים פרחי נ. בנימין לוי

בפניי בקשה לאיחוד הדיון בת.א. 4774/06 (שלום – חדרה) עם ת.א. 17894-05-09 (שלום – נתניה). בבחינת הערה מקדמית, יצוין כי הבקשה הוגשה בפניי שלא על-פי המסגרת הדיונית הנכונה ונדרש היה להגישה בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ), ולא לפי תקנה 520 לתקנות סד"א כפי שנעשה.

עניינן של שתי התובענות שאיחודן מבוקש הינו בהקמתו ובהפעלתו של מכון לשטיפת מכוניות (להלן: העסק ). התובענה הנידונה בבית משפט השלום בחדרה הוגשה על ידי המשיב 1 נגד המבקשים בגין הפרת הסכם השותפות שנכרת ביניהם לשם הקמת העסק ובשל הנזקים שנגרמו עקב הפרה זו. התובענה האמורה הוגשה ביום 24.10.2006 והועמדה על סך 323,488 ש"ח. התובענה הנידונה בבית משפט השלום בנתניה הוגשה על-ידי המשיב 1 נגד המשיבה 2, אשר על-פי הנטען הינה הבעלים במתחם בו נפתח העסק. במסגרת תובענה זו, אשר הוגשה ביום 26.5.2009 והועמדה על סך של 511,063 ש"ח, תובע המשיב 1 את המשיבה 2 בגין כספים שעל-פי הנטען הינה חייבת לו וכן בגין פגיעה במוניטין העסק וסיכול מכירתו לידי משקיע פוטנציאלי.

המבקשים סבורים כי מן הדין להיעתר לבקשה בשל היות התובענות עוסקות בנושא אחד. המבקשים מייחדים חלק נכבד בבקשתם לשאלת תום-ליבו של המשיב 1, כמי שבחר, כך על-פי הנטען, לפתוח בשני הליכים זהים בפני בתי משפט שונים כדי להגדיל את סיכוייו לזכות לפחות באחד מהם. בהקשר זה, טוענים המבקשים כי המשיב 1 נמנע מלציין כי הגיש תביעה נוספת לבית משפט השלום בנתניה בגין נזקים שנגרמו לעסקו וכי עניין זה נודע להם רק לאחרונה ועל דרך המקרה. לביסוס עמדתם בדבר זהותן של התביעות מביאים המבקשים מהחלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 7.9.2010. החלטה זו, שניתנה בבקשה מטעם המבקשים לדחיית דיון ההוכחות לשם הגשת בקשת האיחוד שבפניי, ציין בית המשפט כי לכאורה שני ההליכים האמורים נסבים, ולו רק בחלקם, על נושא אחד הקשור בהקמת העסק, בהפעלתו ובהסכמים שנערכו לשם כך.

המשיב 1 מתנגד לבקשה לאיחוד הדיון. תחילה דוחה המשיב 1 את הטענות בדבר חוסר תום-ליבו ומציין כי הגשת התביעה בבית משפט השלום בנתניה היתה ידועה למבקשים זה מכבר. לאחר מכן, ולגופו של עניין, עומד המשיב 1 על כך שאין מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בתקנה 7 לתקנות סד"א. לשיטתו, אין מדובר בתובענות העוסקות בנושא אחד, לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית. בעניין זה מציין המשיב 1, כי בעוד התביעה שהוגשה נגד המבקשים עוסקת בהפרת הסכם השותפות שנכרת ביניהם ובחובות הנובעים מהשותפות האמורה, הרי שהתובענה שהוגשה נגד המשיבה 2 עניינה בנושאים אחרים שעיקרם בתשלומים שהמשיבה 2 חייבת לו בגין שירותי ניקיון רכב שקיבלה וכן בנזקים שונים שהסבה לו נוכח מעמדה כמשכירת השטח עליו הוקם העסק. המשיב 1 הוסיף וטען כי כל מטרתה של בקשת האיחוד הינה דחיית בירור התביעה בבית משפט השלום בחדרה, תוך שימוש חסר תום- לב בהליכים דיוניים כגון בקשה זה. המשיבה 2 הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשת האיחוד לשיקול דעת בית המשפט, מבלי להציג עמדה לגופה של הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, כמו-גם בכתבי התביעה שצורפו, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. התובענות בהן מתבקש האיחוד אכן עוסקות כולן בהקמת העסק המדובר ובהפעלתו. עם זאת, התשתית העובדתית העומדת ביסוד כל אחת מן התובענות שונה היא, והוא הדין אף לעניין השאלות המשפטיות המתעוררות בכל אחת מן התובענות. עיון בכתבי התביעה מעלה כי השאלה המרכזית המתעוררת בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום בחדרה עוסקת בהפרה הנטענת של הסכם השותפות ובחובות השונים שנטען כי המבקשים חבים כלפי המשיב 1 מתוקף היותם שותפים בעסק לשטיפת מכוניות. לעומת זאת, השאלה המשפטית העומדת ביסוד התביעה שהוגשה בנתניה עוסקת בהסכם השכירות שנכרת בין המשיב 1 לבין המשיבה 2 כמי שטוענת לבעלות בשטח עליו הוקם העסק. הסכם שכירות זה כולל מערכת יחסים חוזית נפרדת השונה ממערכת היחסים הנוגעת לשותפות של המשיב 1 עם המבקשים. לפיכך, לא רק שאיחוד הדיונים אינו מוצדק בנסיבות העניין, אלא שהוא אף עלול לגרום לסרבול ולעיכוב ההליכים, וזאת בניגוד לתכליתה הברורה של תקנה 7 לתקנות סד"א.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב 1 בסך כולל של 5,000 ש"ח.