פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
7548/97
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המבקשים
:
1.
משה יעקובוביץ
2.
טובה יעקובוביץ
נגד
המשיבים
:
1.
יצחק יעקובוביץ
2.
בתיה יעקובוביץ
3.
ברטה יעקובוביץ
בקשה
להארכת מועד להגשת רשות ערעור
בשם
המבקשים: עו"ד מ. צוקר
בשם
המשיבים: עו"ד לאה ויזר
החלטה
בפני בקשה לקבל את הבקשה לרשות ערעור כבקשה שהוגשה במועד ולחלופין להאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.
בא כוח המבקשים טוען כי הבקשה הוגשה במועד. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ניתן ביום 9.11.97 ונקבע לשימוע ליום 25.11.97. בא כוח המבקשים טוען כי יש למנות את מרוץ הזמן מתאריך השימוע. ואולם, בגוף פסק הדין קבעו השופטים כי העתק מפסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים, על ידי המזכירות, בצירוף אישורי מסירה והם יהיו, לכן, פטורים מהתייצבות לשימוע פסק הדין ביום 25.11.97".
בא כוח המבקשים מאשר כי קיבל את פסק הדין נשוא בקשת רשות ערעור ביום 13.11.97 אך ממשיך וטוען כי משנקבע תאריך שימוע מרוץ הזמן מתחיל מתאריך זה.
טענה זו אין לה על מה שתסמוך. בגוף פסק הדין, שבא כוח המבקשים קיבל כבר ביום 13.11.97 קובעים השופטים במפורש כי מועד השימוע מתבטל. על כן מירוץ הזמן מתחיל ביום 13.11.97 (ראה תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה יום מתן ההחלטה לענין מירוץ הזמן הוא היום בו הומצא למבקש העתק ממנה). בא כוח הצדדים קיבלו זימון ליום 25.11.97 לשם שימוע פסק הדין. אולם, תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- קובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערער על החלטת בית המשפט המחוזי הוא תוך שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה. היינו, על בא כוח המבקשים היה להגיש את הבקשה תוך שלושים ימים מיום 13.11.97.
משהוגשה הבקשה ביום 23.12.97 הרי שהוגשה בחלוף המועד.
נימוק שני שמעלה בא כוח המבקשים לתמיכה בטענתו כי הבקשה הוגשה במועד היא שהיו ששה ימי שביתה במהלך מרוץ הזמן ואלו אינם באים במנין הימים. אולם, ההוראות שניתנו לענין השביתה, כפי שמציין בצדק, בא כוח המשיבים, היו כיצד להעביר את הדואר במהלכה. כיון שהשביתה הסתיימה לפני המועד האחרון להגשת הבר"ע אין גם בנימוק זה כדי לשכנע כי הבקשה הוגשה במועד.
אשר לבקשתו החלופית של בא כוח המבקשים להארכת מועד להגשת הבקשה לרשות ערעור - זו מנומקת בשניים - האחד טעותו של בא כוח המבקשים בנוגע למועד הנכון ממנו מתחיל מנין הימים להגשת הבקשה והשני
החשיבות שבהלכה שביסוד ההחלטה בגינה מתבקשת רשות ערעור.
באת כוח המשיבים מציינת כי טעות בחישוב מנין הימים אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. כן טוענת היא כי אין סיכוי רב להצלחה בבקשה.
הדין עם המשיבים. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בתקנות וככזה מחייב טעם מיוחד להארכתו מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.
טעות בחישוב מנין הימים אינה מהווה טעם מיוחד כאמור (ראה: ע"א 5469/94 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' ציוני מור פ"ד מח(5) 834, 836 והאסמכתאות שם). גם טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד כאמור. מה גם שטעות זו אינה סבירה שכן החלטת בית המשפט המחוזי ביטלה במפורש את תאריך השימוע (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, 1995 ס' 689 עמ' 891: "טעות שבחוק של עורך דין שגרמה לאיחור אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד"). אשר לחשיבות ההלכה שבבסיס ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, כבר נפסק כי זו אינה משמשת, כשלעצמה, טעם מיוחד (ע"א 15/67
זלצר
נ' עזבון חנה זלצר פ"ד כא(2) 694; ב"ש 15/68 ברוך נ' "ירקון" מוצרי פלסטיקה בע"מ , פ"ד כב(1) 463, 465).
מטעמים אלו לא מצאתי מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המבקשים ובשכר טירחת עורכי דין בבקשה זו בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ט בטבת תשנ"ח
(27.1.98).
מיכל אגמון, שופטת
ר
ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97075480.
P02