בש"א 759/12 אברהם פלקסר נ. בנק אוצר החייל בע''מ

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 1.1.2012 (רע"א 122/12). במסגרת ההחלטה הורה הרשם, לבקשת המשיב, על מחיקת ההליך שבכותרת ורישומו כשני הליכים נפרדים. ההליך הראשון הוא בקשת רשות ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת צ'רניאק מיום 1.11.2011 (להלן: ההליך הראשון ) והשני הוא בקשת רשות ערעור על פסק דינו של הרשם ברנר מיום 9.8.2011 (להלן: ההליך השני ). במסגרת זו, קבע הרשם כי המשיב יהיה פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון במסגרת ההליך השני בלבד, בעוד שבמסגרת ההליך הראשון קבע הרשם כי סכום האגרה יעמוד על 300 ש"ח

וסכום הפיקדון על 2,000 ש"ח.

הערעור הנוכחי סובב סביב החלטת הרשם שלא להעניק פטור מלא מתשלום אגרה והפקדת עירבון במסגרת ההליך הראשון (ערעור כנגד החלטת הרשם בנוגע להליך השני הוגש על ידי המשיב בהליך זה, ונדון על ידי בבש"א 449/12 בנק אוצר החייל בע"מ

נ' פלסקר (טרם פורסם, 26.1.2012)).

בהחלטתו, קבע הרשם, תחת ההנחה כי המערער חסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה ולהפקדת עירבון, כי סיכויי ההליך הנמוכים אינם מצדיקים מתן פטור מתשלום אגרה, ומקל וחומר אינם מצדיקים מתן פטור מהפקדת עירבון במסגרת ההליך הראשון (לרף הנדרש להוכחת הזכאות ראו: ע"א 3477/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב (טרם פורסם, 3.10.2011)).

הערעור הנוכחי, כאמור, סובב רק סביב החלטת הרשם בנוגע להליך הראשון. טענתו של המערער בשתיים. ראשית, טוען המערער כי הליך של בקשת רשות ערעור על החלטה שנושאה תשלום אגרה והפקדת עירבון פטורה מחובת תשלום אגרה מכוח סעיף 20 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: התקנות ). שנית, לטענתו, טעה הרשם בכך שבחן בנפרד את סיכויי ההליך הראשון וסיכויי ההליך השני, וכי היה לבחון את סיכויי ההליך כולו כמכלול אחד.

לאחר עיון בהודעת הערעור על צרופותיה, בהחלטת הרשם ובהליכים הקודמים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

אשר לטענתו של המערער כי הוא פטור מתשלום אגרה מכוח סעיף 20 לתקנות, אין בה ממש. ההליך הנוכחי הוא בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. אף שההליך ניתן בגין אי הפקדה של עירבון, הדחייה נוגעת לכלל ההליך, ולפיכך ההשגה עליה במסגרת של בקשת רשות ערעור כפופה לתשלום אגרה. כך הדבר אף באשר לאופן בחינת סיכויי ההליך. כידוע, מרגע שניתן פסק דין סופי בהליך, כל החלטות הביניים נבלעות בו, ולא ניתן לערער עליהן בנפרד מהערעור המרכזי. אכן, במקרה זה אפשר שהיה מקום כי רשם בית המשפט המחוזי ימתין עד להכרעה בערעור בעניין הפטור מעירבון בטרם יורה על דחיית התיק. בכך, ניתן היה למנוע סבך פרוצדוראלי, שעתיד להוביל לכך שבית משפט זה יידרש לדון בסוגיית העירבון במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק הדין המרכזי, וזאת מבלי שזכה המערער לטענות את טענותיו בנוגע לעירבון במסגרת ערעור רשם בזכות בבית המשפט המחוזי. זאת, אף אם שגה המערער (שאינו מיוצג) בכך שלא הגיש בקשה לדחיית מועד הפקדת העירבון עם הגשת הערעור על החלטת הרשם בבית המשפט המחוזי. שיקול זה אף עמד לנגד עיניי במסגרת פסק דיני בבש"א 449/12, שעניינה הפטור מאגרה ועירבון שהוענק למערער במסגרת בקשת רשות הערעור בהליך השני, ואפשר שתהיה לו נפקות לגופו של דיון.

מכל מקום, נוכח כל האמור, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת הרשם.

סוף דבר, דין הערעור להדחות.