בש"א 7592/07 פלוני נ. פלוני

המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תובענה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג ) להצהרה כי אי החזרת שלושת ילדי בני-הזוג מארצות-הברית לישראל בקיץ 2004 נעשתה שלא כדין כמשמעות ביטוי זה בסעיף 3 לאמנה. בית-המשפט לענייני משפחה (השופט ש' אלבז) דחה את התובענה בקובעו כי בקיץ 2004, המועד לגביו נתבעה ההצהרה, היה מקום מגוריהם הרגיל של ילדי בני-הזוג ברוצ'סטר שבמדינת ניו-יורק. ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי נדחה אף הוא מטעמים שפורטו בהרחבה בפסק-הדין המחוזי (סגנית-הנשיאה י' צור והשופטים ע' קמא ומ' סובל).

בפניי בקשה מיום 5.9.07 הנושאת את הכותרת "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערעור". בבקשתו טוען בא-כוח המבקש, עו"ד אמיר לירן, כי מרשו מתכוון לערער על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. עם זאת, מאחר ועורך-הדין האמור לא ייצג את המבקש בערכאות דלמטה ולטענתו נדרשה לו שהות ללמידת החומר שבתיק, התבקשה אורכה עד ליום 7.10.07 "להגשת הערעור". ייאמר מיד כי נוכח סעיף 41(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ההליך הנכון להשגה על פסק-הדין המחוזי, הינה בקשת רשות ערעור ולא ערעור.

יצוין כי לאחר הגשת הבקשה שבפניי חלו התפתחויות בתיק. ביום 9.9.07 – יומיים לאחר הגשת הבקשה שבפניי – הגיש המבקש בעצמו בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי (בע"מ 7666/07). בבקשת רשות הערעור ציין המבקש כי הבקשה נכתבה על-ידו והוגשה "מטעמי זהירות...כי טרם ניתנה החלטה בבקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור". לטענת המבקש, הוא הכין את בקשת רשות הערעור "עד שיתאפשר לעורכי-הדין מטעמו להגיש ערעור ערוך על ידם כדת וכדין עם מלוא טיעוניו כנגד פסק-הדין". יצוין כי ביום 23.9.07 הודיע עו"ד משה יצחק אוסדיטשר כי הוא מתפטר מהתיק "עקב מחלוקות שאינן ניתנות לגישור עם המבקש". על כך הגיב המבקש כי הוא מיוצג על-ידי עו"ד אמיר לירן וכי הלז מוסיף לייצגו. המשיבה התנגדה למתן האורכה המבוקשת.

בהתחשב בכך שהמבקש הגיש במועד בקשת רשות ערעור שהוכנה על-ידו וכל בקשתו בהליך שבפניי היא להתיר לעורך-דינו להגיש בקשת רשות ערעור עם מלוא הטיעונים עד ליום 7.10.07, ובהתחשב במהות הסוגיה נשוא בקשת רשות הערעור, ניתנת בזאת הארכת מועד כמבוקש. לפיכך, המבקש רשאי להגיש בקשת רשות ערעור מטעמו עד ליום ה- 7.10.07.

לא ראיתי לעכב את יתר ההליכים המתנהלים בין בני-הזוג בבית-המשפט לענייני משפחה, בבתי הדין הרבניים ובלשכת ההוצאה לפועל עד להכרעה בהליך נשוא הבקשה שבפני. לפיכך, הבקשה לצו זמני נדחית.