החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 7596/12 חיים כהן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעורבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט נדרש לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, כאשר מועד המצאת פסק-הדין היה שנוי במחלוקת. לא ניתן היה לקבוע בוודאות את מועד ההמצאה, ולכן נקבע כי האיחור אינו בהכרח של יום אחד בלבד. המועד הוארך בכפוף לתשלום הוצאות של 2,500 ש"ח למשיב תוך 5 ימים.

העובדות

המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד של יום אחד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי שקיבל ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום. המשיב טען כי פסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקשים ביום 5.9.2012, ואילו המבקשים טענו כי הומצא ביום 10.9.2012. מועד ההמצאה לא הוברר באופן חד-משמעי מהמסמכים שהוגשו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור בנסיבות של אי-בהירות לגבי מועד המצאת פסק-הדין?

הלכות

  1. 1

    אי-בהירות לגבי מועד המצאת פסק-הדין מונעת קביעה כי האיחור הוא של יום עבודה אחד, ואיזון השיקולים מצדיק הארכת המועד בכפוף לתשלום הוצאות המשיב.

    ״הנה כי כן, קיימת אי-בהירות בעניין מועד המצאת פסק-הדין, ולא אוכל לקבוע שאכן האיחור הוא של יום עבודה אחד.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • רשות ערעור
  • מועד המצאה
  • פסק-דין
  • הוצאות
  • תנאי לפתיחת הליך

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"א

7596/12 - א'

לפני:

כבוד הרשם גיא שני

המבקשים:

1. חיים כה ןחיים כהן ואח'

2. חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח (2002) בע"מ

חיים כהן את ג'ודי חברה לקבלנות והשקעות בע"מ

4. כהן חתון

נ ג ד

המשיבה:

בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

החלטה

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.9.2012, שבו נתקבל ערעורו של המשיב על פסק-דין של בית משפט השלום. בבקשה נטען כי הארכה המבוקשת היא של יום אחד, שכן פסק-הדין הגיע למשרדו של בא-כוח המבקשים ביום 10.9.2012, כך שהמועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 18.10.2012 (יום חמישי). באותו מועד – כך נטען – היה בא-כוח המבקשים חולה, ולכן נדרשת ארכה עד ליום 21.10.2012 (יום ראשון) – הוא יום הגשת הבקשה שלפניי ובקשת רשות הערעור המצורפת לה.

המשיב הודיע כי הוא מתנגד לבקשה, וזאת לא רק משום שהיא אינה נתמכת בתצהיר ובמסמכים אחרים המוכיחים את הנטען בה, אלא משום שפסק-הדין הומצא לבא-כוח המבקשים ביום 5.9.2012, כעולה מרישומי בית המשפט קמא.

המבקשים הגישו תשובה לתגובה, ובה הם חוזרים וטוענים כי פסק-הדין התקבל ביום 10.9.2012. עם זאת אציין כי עניין מועד ההמצאה לא הוברר כדבעי. כאמור, לפי רישומי בית המשפט קמא תאריך המסירה הוא לכאורה 5.9.2012, ואישור המסירה אינו עומד בהכרח בסתירה לרישום זה, שכן התאריך 5.9.2012 נקוב בו. באישור המסירה רשום גם התאריך 10.9.2012, אולם זאת על גבי חותמת של מר אסף אדום מבית משפט השלום , ולא ברורה משמעותה של חותמת זו (אציין כי מבדיקה בתכנת "נט המשפט" עולה שפסק-הדין נשלח גם לבית משפט השלום). זאת ועוד, לתשובה שהגישו המערערים ביום 29.10.2012 צורפו שני תצהירים, אך באף אחד מהם לא צוין בבירור מועד ההמצאה. כך, בתצהיר של העובדת החתומה על אישור המסירה נכתב כי פסק הדין "נמסר במשרדנו", ללא ציון תאריך; ואילו בתצהיר הנוסף, של המזכירה גב' קוסטינר, נרשם כי ביום 10.9.2012 "נפתחה" המעטפה והוחתמה בחותמת המשרד.

הנה כי כן, קיימת אי-בהירות בעניין מועד המצאת פסק-הדין, ולא אוכל לקבוע שאכן האיחור הוא של יום עבודה אחד. עם זאת, בשים לב למשך האיחור (אף בהנחה שבוצעה המצאה לפני 10.9.2012), ולאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי שהפך את פסק הדין של בית משפט השלום, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הנכון בנסיבות העניין – ובלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך – הוא להאריך את המועד להגשת ההליך, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב שנדרש להגשת תגובה לבקשת הארכה, בסך של 2,500 ש"ח. מובהר בזאת הגשת אישור למזכירות בית משפט זה, בדבר תשלום ההוצאות, תוך 5 ימים, היא תנאי לפתיחת הליך בקשת רשות ערעור.

ככל שאכן יוגש אישור כאמור, ייפתח ההליך ותתויק בתיק השופט החלטתי-זו.

ניתנה היום, ט"ו בחשוון התשע"ג (31.10.2012).

גיא שני

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1אי-בהירות לגבי מועד המצאת פסק-הדין מונעת קביעה כי האיחור הוא של יום עבודה אחד, ואיזון השיקולים מצדיק הארכת המועד בכפוף לתשלום הוצאות המשיב.