בש"א 7602/18 ד"ר חיים שטנגר, עו"ד נ. ועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב וה

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.6.2018 (ע"א 97-02-18), אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 27.12.2017 (ת"א 26882-06-14). בגדר פסק-דינו של בית משפט השלום נדחתה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים.

2.

לטענת המבקש, לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נתגלו לו עובדות חדשות אשר יש בהן, כך לפי הטענה, כדי להביא לפסילתו של המותב שדן בתביעתו בבית משפט השלום. המבקש טוען כי כפועל יוצא מכך יש לבטל את פסקי-הדין שניתנו הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי. על רקע זה, כך נטען, קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיבים מצדם טוענים כי לא קיים "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור וכי בנסיבות העניין סיכויי ההליך הערעורי קלושים.

3.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. אכן, פסיקתו של בית משפט זה הכירה באפשרות להעלות טענות פסלות במסגרת ערעור על פסק-דין (ראו: ע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית , פסקה 13 (7.9.2015); רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל , פסקה לה (19.11.2015); ע"א 6561/15 דבורצקי נ' זפט , פסקה 11 (29.1.2017); בג"ץ 2097/15 בשאראת נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (17.10.2017); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 75-74 (2006)). עם זאת, וזה החשוב לענייננו, העלאת טענות פסלות במסגרת הערעור התאפשרה רק באותם מקרים שבהם הערעור הוגש במועד. ואילו, בענייננו, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוא חלוט, והמבקש עותר, הלכה למעשה, לביטולו בשל עובדות שהתרחשו לטענתו טרם נתינתו ואשר נתגלו לו רק לאחר שהפך חלוט. מהי, אם כן, הדרך הדיונית המתאימה על מנת לתקוף פסק-דין חלוט בטענות לפסילת המותב שנתנו?

4.

בית משפט זה קבע בשורה של פסקי-דין כי ניתן לבטל פסק-דין חלוט בהליך אזרחי למרות שאפשרות זו אינה מעוגנת בחוק (בשונה מהדין הפלילי, ראו: סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וזאת במקרים שבהם שיקולי צדק גוברים על עקרון סופיות הדיון. הליך זה, שכונה בפסיקה גם כ"משפט חוזר אזרחי", רלוונטי בעיקר למקרים חריגים בהם עלתה טענת תרמית או התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. במקרים אלה ראוי, ככלל, להגיש את הבקשה לביטול פסק-דין לבית המשפט שנתן את פסק-הדין באמצעות פתיחתו של הליך חדש (ראו: ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס פ"ד יג(1) 449, 456-454 (1959); דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (14.5.1997); דנ"א 79/01 עין-גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ , פסקה 6 (29.11.2001); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366, 372-371 (2003); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ

, פ"ד סג (3) 612, 621 (2010); ע"א 3826/12 מיידאן נ' טורונצ'יק (26.11.2013); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , פסקאות 18-17 (22.7.2014); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 633-630 (1991); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 252-251 (מהדורה שניה, 2008)).

5.

נוכח האמור, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור מהטעמים עליהם הצביע המבקש, וזאת מן הטעם שהוא לא פסע בדרך הדיונית הנכונה.

6.

למען הסר ספק אבהיר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל דעה באשר לתוכן טענותיו של המבקש או באשר לסיכוייו של הליך חלופי.

7.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.