בש"א 761/18 ליאור אזולאי נ. המנהל המיוחד - עו"ד נדב לב

1.

לפניי בקשה שהגיש המבקש למתן ארכה להגשת ערעור המופנה כלפי החלטה מיום 2.10.2017 בה הוכרז כפושט רגל.

ההחלטה הנזכרת ניתנה בדיון שנערך באותו היום אליו לא התייצב המבקש. בבקשה שלפניי - אשר הוגשה ביום 24.1.2018, כלומר כשלושה וחצי חודשים לאחר מועד מתן ההחלטה - טוען המבקש כי במועד הדיון היה מאושפז (ולכן לא התייצב) וכי אושפז בשנית ביום 16.10.2017 ועבר ניתוח ולאחר כחודש עבר ניתוח נוסף, ובשל מצבו הבריאותי נדרשת לו ארכה להגשת הערעור.

המבקש לא ציין באיזה מועד נודע לו על ההחלטה עליה הוא מבקש להשיג ומתי היא הומצאה לידיו והוא התבקש להגיש השלמה מטעמו. בהשלמה ציין כי "למיטב זכרונו" ההחלטה לא הומצאה לידיו עד עתה, וכי נודע לו עליה בשיחה טלפונית למרכז המידע של בתי המשפט (תאריך השיחה לא צוין). עוד הוסיף המבקש כי לאחר שהתאושש מן הניתוח הגיש בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.10.2017.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובחומר שלפניי הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

המבקש טוען כאמור כי "למיטב זכרונו" ההחלטה לא הומצאה לידיו. אשר למועד הידיעה - המבקש לא הבהיר מהו המועד המדויק בו נודע לו על ההחלטה, הגם שהתאפשר לו להגיש השלמה בנקודה זו, אך מן החומר שלפניי עולה כי הוא ידע עליה ועל תוכנה סמוך לאחר הינתנה. המשיבים ציינו בהקשר זה כי ביום 15.10.2017 הגיש המבקש בבית המשפט המחוזי "בקשה למתן הפטר מיד לאחר הכרזה", בקשה המתבססת על הכרזתו כפושט רגל ואשר המבקש התייחס בגדרה, כמו גם בתשובה שהגיש, להכרזתו כפושט רגל (הבקשה למתן צו הפטר נדחתה בהחלטה מיום 14.11.2017). כמו כן, מן ההשלמה שהגיש המבקש עולה כי הוא הגיש ביום 14.12.2017 בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.10.2017. לפחות במועד זה יכול היה הוא להגיש בקשת ארכה בבית משפט זה, אך הוא בחר שלא לעשות כן ובחר לנקוט בנתיב של בקשה לביטול החלטה, ורק למעלה מחודש לאחר מכן הגיש את הבקשה שלפניי. בחירתו זו של המבקש אינה מצדיקה מתן ארכה, ועוד אוסיף כי יש ממש בטענת המשיבים כי הגשת הבקשות בהליך קמא מלמדת כי מצבו הבריאותי של המבקש לא היה כזה המונע ממנו להגיש כתבי בי-דין מטעמו לאורך התקופה כולה.

כן אוסיף ואדגיש כי בנסיבות בהן המבקש ידע על ההחלטה והגיש בקשות על סמך ידיעתו זו אין בידו להיאחז בטענה כי ההחלטה לא הומצאה לידיו, וזאת בפרט בהתחשב בפרק הזמן הממושך בו בחר הוא שלא להגיש הליך ערעורי מטעמו או לפחות בקשה למתן ארכה להגשתו ( לנסיבות בהן יש למנות את הימים ממועד הידיעה ראו והשוו: בש"א 8098/15 אברהם כהן ושות' נ' עו"ד מיכה צמיר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים , פסקה 5 (והאסמכתאות המובאות שם)).

אם נוסיף לכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר, כמו גם את ההתרשמות, לאחר עיון בערעור שהגשתו מתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם תומכים במתן ארכה, הרי שהכף נוטה לדחיית הבקשה.

מטעמים אלו כולם הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.