בש"א 7612/06 ק.ט חברה לניהול עסקים מסעדות הבאר בע"מ נ. המועצה המקומית זכר

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ, שלא להאריך למערערים את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, שעליו חפצים המערערים להשיג, ניתן ביום 7.12.2005. ביום 22.1.2006, ושוב ביום 16.2.2006, פנו המערערים לכבוד הרשמת בבקשות להארכת מועד להגשת ערעור. טעם הבקשות: ניהול משא-ומתן בין הצדדים במטרה לפתור את הסכסוך בהסכמה. לגבי שתי הבקשות להארכת מועד נתבקשה תגובת המשיבה, אולם זו לא ניתנה. בנסיבות אלה, לא היתה מחלוקת שבפועל המועד להגשת הערעור הוארך עד ליום 10.3.2006 – הוא המועד שננקב בבקשה השנייה להארכת מועד. דא עקא, שגם לאחר מועד זה, בקשת רשות הערעור לא הוגשה. ביום 26.4.2006 נתבקשו המערערים על-ידי כבוד הרשמת למסור הודעה מעדכנת, והם מצדם ביקשו, ביום 29.5.2006, הארכת מועד נוספת. בסופו של יום, מצאה כבוד הרשמת כי כבר ביום 16.4.2006 ברור היה שהמשא-ומתן לא צלח – הודעה על כך נמסרה במועד זה לבית המשפט המחוזי. כבוד הרשמת חיפשה ולא מצאה טעם מיוחד שהצדיק בנסיבות אלה את האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור (ההליך הוגש לבסוף ביום 12.6.2006). "ניהול הליכי המו"מ ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד וממילא תוקפו של טעם זה פג כבר מיום 16.4.2006" – כך קבעה כבוד הרשמת. גם הטעם הנוסף שעליו הצביעו המערערים, לאמור: רצונם לקבל חוות-דעת נוספת לעניין הערעור, אין בו, כך נקבע, כדי לבסס טעם מיוחד להארכת המועד.

על החלטה זו מלינים המערערים. עיינתי בטענות הצדדים, והחלטתי לדחות את הערעור. אכן, נראה כי גם המשיבה לא התנהלה כראוי בכל הנוגע להליך שהתקיים בפני כבוד הרשמת, אולם התנהלות זו הובאה בחשבון ההחלטה, והמועד להגשת בקשת רשות הערעור אכן הוארך בפועל עד למועד שבו נקבו המערערים עצמם בבקשתם השנייה; אלא שבסופו של יום, נמצא כי אין המערערים יכולים להיתלות במחדלה של המשיבה ולעכב את הגשת הליך בקשת רשות הערעור חרף כשלון המשא-ומתן וחלוף הזמן. בשיקול דעתה של כבוד הרשמת בעניין זה אין עילה להתערב.

הערעור נדחה. עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.