פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7623/07 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקשים:
1. ביקון אלקטרואופטיקה בע"מ
2. רון פוריה
3. אייל ספיר
נ ג ד
המשיבה:
סי.אי. סיסטמס (ישראל) בע"מ
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
1.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מיום 31.05.07). הבקשה הוגשה ביום 6.9.07, כלומר באיחור של יום אחד. ראשיתו של ההליך בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המערערים, במסגרתה יוחסו למערערים עוולות של הפרת פטנט הרשום על שמה. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בעקבותיו נתן בית המשפט קמא פסק דין משלים.
2.
לטענת המערערים, מקורו של האיחור – של יום אחד כאמור - מצוי בהסתמכותם המוטעית על פרסום המופיע בלוח השנה הרשמי של ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל. לפי הפרסום האמור, כך נטען, יום 15 ביולי הוא יום פגרה, ועל פיו סברו המערערים כי המועד האחרון להגשת הערעור הינו יום 6.09.07 בעוד שהיה זה יום 5.9.07. לשיטת המערערים, האמור הוא בבחינת נסיבה חיצונית ולפיכך יש להכיר בו כ"טעם מיוחד" להיעתר לבקשתם להארכת המועד המבוקשת. לטענתם קיימים טיעונים כבדי משקל לתמיכה בערעורם ולפיכך דחיית הבקשה תסב להם נזק רב. אשר לטענת ההסתמכות אותה מעלה המשיבה, נטען כי עוד טרם הגשת הערעור, בשיחה שהתקיימה ביום 11.06.07, הודיע בא כוחם לבא כוח המשיבה אודות כוונתו להגיש הערעור.
3.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה הסתמכות המערערים על פרסום של גורם בלתי מחייב אינה יכולת להוות "טעם מיוחד". תקנות בתי המשפט והוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג-1983, הידועות לבאי כוח המערערים הינן המחייבות, ולפיהן פגרת הקיץ חלה מיום 16 ביולי ועד ה 31 באוגוסט. עוד נטען, כי בחלוף שנתיים וחצי מיום מתן פסק הדין החלקי, אשר ניתן בהסתמך על הסכם פשרה שנערך בין הצדדים, קמה ציפיה לגיטימית לסופיות הדיון בעניינם, ואין כל הצדקה לפגוע בציפייה זו על ידי הענקת הארכת המועד המבוקשת.
4.
לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו 45 ימים מיום מתן ההחלטה. על מנין ימים זה יש להוסיף בנסיבות המקרה את ימי הפגרה. פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 31.05.07, והבקשה דנן הוגשה ביום 6.09.07. יוצא כי המערערים איחרו להגיש הערעור ביום אחד. אמת, גם איחור של יום אחד הינו איחור. גם הארכת מועד בת יום אחד, מחייבת "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הליך. אמנם, טעותם של המערערים היא טעות שבנקל היה ניתן להימנע ממנה על ידי עיון בתקנות בתי המשפט והוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג-1983, ובייחוד שעה שמ דובר בבעל דין מיוצג. מ דובר
על כן ב"טעות שבדין". יחד עם זאת, בהתקיים נסיבות מיוחדות, מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. הכרה כזו תקום בייחוד בנסיבות בהן לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תק-על 2002 (1), 746) .
בענייננו, ידעו המשיבים אודות כוונת המערערים להגיש הערעור דנן. זאת ועוד, פסק הדין נשוא ההליך ניתן שלא במעמד בעלי הדין ומכאן שקשה לבסס הסתמכות מדויקת של המשיבה על המועד האחרון להגשת ההליך, בחינת יום לכאן ויום לכאן. מסקנתי היא על כן, כי לא הספיק להתגבש אצל המשיבים אינטרס ההסתמכות לסיומו של ההליך. במצב דברים זה, ובשים לב למשך האיחור המינימלי של יום אחד, מצאתי לנכון להיעתר להארכת המועד המבוקשת. כך גם בשים לב לסיכויי ההליך, הנראים בעיני מספיקים לצורך הארכת המועד בנסיבות אלה. התוצאה היא כי דין הבקשה להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בתשרי
תשס"ח (10.10.2007).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם