בש"א 7673/17 עיסא חלף נ. מדינת ישראל

המשיבות הודיעו כי בנסיבות העניין אינן מתנגדות לעמדת המבקש לפיה עומדת לו זכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי, מיום 7.4.2011 (ע"א 32404-03-10), וזאת במסגרת בקשת רשות הערעור אותה הוא רשאי להגיש בעקבות פסק דינו השני של בית המשפט המחוזי, מיום 13.7.2017 (ע"א 27832-10-16). עם זאת, המשיבות טוענות כי היה על המבקש להגיש את ההליך בתוך פרק הזמן הסטטוטורי של 30 ימים להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין השני, וכי הלכה למעשה המבקש לא עמד במועד זה (ויצוין כי בקשת הארכה, בצירוף בקשת רשות הערעור גופה, הוגשו ביום 2.10.2017).

אכן, יש צדק בטענת המשיבות בכל הנוגע לאיחור בהגשת ההליך (ולמעשה גם המבקש מודה כי המועד האחרון להגשת ההליך חל לפני יום 2.10.2017). עם זאת, בנסיבות העניין מתקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד עד למועד ההגשה בפועל. כך, מאחר שהמבקש נסה להגיש את בקשת רשות הערעור עוד ביום 24.9.2017, לפני חלוף המועד הקבוע בדין, וסורב על ידי המזכירות. הסירוב נבע מן העובדה שבקשת רשות הערעור הופנתה כנגד פסק הדין משנת 2011, והרי כאמור לעיל, גם המשיבות מסכימות לכך שעמדת המזכירות מקורה בשגגה ושהמבקש רשאי היה להשיג על פסק דין זה במסגרת בקשת רשות הערעור. עוד אציין כי מדובר באיחור קצרצר וכי לא התרשמתי שקיימת הסתמכות קונקרטית מטעם המשיבות על תקופת האיחור.

התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת, כלומר - המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך עד למועד הגשתה בפועל. אציין כי מחמת טעות, מזכירות בית המשפט כבר פתחה הליך נפרד לבקשת רשות הערעור (רע"א 7674/17) וכי בהליך האמור כבר הופקד עירבון. משכך, המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי זו בתיק השופט ברע"א 7674/17, ולהעביר את בקשת רשות הערעור להמשך טיפול כמקובל.