בש"א 7691/10 עפיף מסארווה באסל נ. מדינת שיראל - משרד הבריאות

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו נדחתה תביעת נזיקין שהגישו המבקשים בטענת הולדה בעוולה. בבקשה נטען כי האיחור נבע מכך שבא-כוח המבקשים לא תפקד עקב תאונת-דרכים שאירעה בערב ראש השנה וקיפחה את חיי שלושה מקרובי משפחת אשתו. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2 .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת האורכה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 21.7.2010 והומצא לבא-כוח המבקשים ביום 28.7.2010. בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת חג הסוכות שאינן באות במניין הימים (ראו: תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), הרי המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 24.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 20.10.2010, קרי- בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. יוער כי בא-כוח המבקשים ניסה להגיש בקשת אורכה עוד ביום 13.10.2010, אולם בקשה זו נדחתה מהמרשם עקב כך שנשלחו באמצעות הפקסימיליה מספר עמודים גדול מהמותר. מכל מקום, מאחר והבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך התקופה המותרת בדין להגשת הערעור, הרי שהאיחור בהגשת ההליך אינו מעיד על זלזול בסדרי הדין, ואף אין יסוד להניח כי נוצרה אצל המשיבים צפייה כי הם לא יוטרדו בהליך ערעורי.

3.

אשר לסיבת האיחור – טענה בדבר אֶבֶל משפחתי עשויה בנסיבות מתאימות להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך, בהתחשב בכך שמדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל-הדין או בא-כוחו. עם זאת, גם בהקשר זה על הטענה להיתמך בתצהיר ובתיעוד מתאים. עוד יש לבחון את מכלול נסיבות העניין ובכלל זה את מידת הקירבה המשפחתית או האישית, וכן את משך האיחור ביחס למועד התרחשות האסון (ראו למשל: 232/60 עבורך בע"מ ואח' נ' אברהם וורמן , פ"ד כרך י"ד (2) 1538, 1540 (1960); בש"א 4983/95 פלונית נ' מדינת ישראל , פס' 3 (לא פורסם, 29.10.1995)).

במקרה דנן, טענתו של בא-כוח המבקשים היא כי לא הצליח לתפקד במשך 40 ימים, בשל האסון שפקד את קרובי משפחת אשתו (דוֹד ואשת דוֹד של אשת בא-כוח המבקשים). בנסיבות העניין, ספק אם בכוחה של טענה זו להקים "טעם מיוחד" להצדקת האיחור בהגשת ההליך, בהתחשב בכך שהטענה הועלתה באופן כללי בלבד, ללא תמיכה בתצהיר, וללא אסמכתאות שיעידו כי במשך תקופה ארוכה לא היה מסוגל בא-כוח המבקשים לעבוד ולמלא את חובותיו המקצועיות. לכך יש להוסיף כי על-פני הדברים, סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם נחזים להיות גבוהים בהתחשב בכך שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מבוסס בעיקרו על ממצאים שבעובדה.

4.

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה לי כי בנסיבות העניין האיזון המידתי הוא לאפשר למבקשים להגיש את ערעורם תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו, תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה 2 בהליך שלפניי בסך 2,000 ש"ח. יוער כי מאחר ותגובת המשיבה 1 נסמכה על תגובת המשיבה 2, לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובתה.

המבקשים יציינו את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור, ויצרפו החלטתי זו לכתב הערעור. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, ותתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.