בש"א 7816/08 אורי פלץ נ. טובה פשדצקי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שדחה את ערעור המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בנצרת, בו נתקבלה תביעתם של המשיבים לפינוי המבקש מנכס מקרקעין ביסוד המעלה, שהזכויות בו נמכרו למשיבים, ולמסירת החזקה בנכס למשיבים. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 22.6.2008. על פי האמור בבקשה שלפניי, פסק הדין הומצא למשרדו של בא-כוח המבקש דאז ביום 29.6.2008 והאחרון מסר למבקש כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 14.9.2008. הארכת המועד שהתבקשה הייתה עד ליום 1.10.2008. לטענת המבקש, בשל חילוקי דעות בינו ובין בא כוחו דאז הופסק הייצוג בתחילת חודש ספטמבר 2008. לדברי המבקש, נוכח מצבו הרפואי ובשל מחלתו הוא אושפז בבית החולים, נאלץ לעבור ניתוח והוא עדיין מאושפז. לכן, אין באפשרותו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. עוד נטען, כי למבקש סיכויים טובים בהליך מאחר ופסק הדין מעורר סוגיות משפטיות קשות, והדגיש כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד ובטרם התגבשה זכותם של המשיבים שלא להיות מוטרדים עוד בקשר לתיק הנדון.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתם צוין כי מחלת המבקש אינה חדשה והיא נתגלתה כבר בראשית שנת 2007. נטען כי המבקש אושפז אך ביום 9.9.2009 ואין כל אינדיקציה לפיה מדובר באשפוז פתאומי. מכאן שעמדו לו, על פי הנטען, למעלה מחודשיים ימים לצורך הכנת הבקשה לרשות ערעור. המשיבים סבורים כי סיכויי ההליך קלושים. בשולי הדברים הם קובלים על כך שהמבקש לא פינה את הנכס ואין הוא משלם דמי שכירות למשיבים, והוא אף עושה רווחים מהשכרתו כ"צימר".

3.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו שלושים ימים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים" שיירשמו. צודקים המשיבים בטענתם כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענה בעניין נבצרות המבקש להגשת ההליך במועד בשל מצבו הרפואי. אף הפסקת ייצגו, כשלעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. זאת במיוחד שעה שפסק הדין קמא ניתן למעלה מחודשיים לפני הפסקת הייצוג. מעיון בפסק הדין דומה כי אף סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל הינם נמוכים. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך. בנסיבות אלה, על פני הדברים לא נראה כי למשיבים נוצרה ציפייה כי לא יוטרדו עוד בהליכי ערעור. כמו כן, בשים לב לחגי תשרי, משך הארכה שנתבקש אינו ארוך במיוחד ואין בו, כשלעצמו, כדי לגרום עינוי דין משמעותי למשיבים. במצב דברים זה, כאשר מחד גיסא הטעמים שהובאו בבקשה אינם מצדיקים כשלעצמם, את השיהוי בהגשת ההליך, ומאידך גיסא לא התגבשה אצל המשיבים ציפייה לגיטימית לסופיות הדיון, באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המידתית היא לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות מתאימות. אני מאפשרת, אפוא, למבקש להגיש בקשה לרשות ערעור עד ליום 13.10.20008. המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, ככל שיפתח.