בש"א 7838/15 שמעון דבוש נ. קונקטיב גרופ בע"מ

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 7141/13 מיום 5.11.2015.

בבקשה, אשר התקבלה לרישום ביום 18.11.2015, ארבעה ימים טרם חלוף המועד להגשת העתירה, נטען כי יש מקום ליתן ארכה להגשתה "מטעמי יעילות דיונית", וזאת בשל העובדה שהמבקש הגיש במקביל לבקשת הארכה בקשה לתיקון פסק הדין מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 או מכוח "סמכותו הטבועה". על פי הטענה, ההכרעה בבקשה לתיקון פסק הדין עשויה לייתר את הגשת העתירה לדיון נוסף ולמצער להשליך על היקפה ותכנה, ועל כן מבוקש כי המועד להגשת העתירה יוארך עד לחמישה-עשר ימים ממועד ההכרעה בבקשת התיקון.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה, ולאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר שבפניי סבורני כי יש ממש בטענה כי התנהלותו של המבקש מעוררת קושי.

כפי שצוין, המבקש בחר להגיש בקשה לתיקון פסק הדין (בקשה בה בשלב זה לא ניתנה החלטה). בחירתו זו אינה יכולה להקנות לו באופן אוטומטי ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. בפסיקה הובהר בהקשר זה כי בכל הנוגע לבקשה לתיקון פסק דין שניתן בבית משפט זה, מניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף "אינו מתחדש עקב הגשת בקשת התיקון", בין אם הבקשה נדחית ובין אם הבקשה מתקבלת (וזאת בשונה מן המועד הקובע לתחילת מניין הימים לצורכי הגשת ערעור על פסק-דין אשר בקשה לתיקונו התקבלה . ראו בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 9 (11.11.2012) (להלן: עניין לוי )). בהתאם עת מתבקשת ארכה להגשת עתירה לדין נוסף בפסק דין שניתן בבית משפט זה בעטיה של בקשה לתיקונו, יש לבחון האם נסיבות הגשת הבקשה או התיקון שנערך בפסק הדין (אם הבקשה התקבלה), מצדיקים מתן ארכה.

במקרה דנן המבקש לא פירט מה התיקון המבוקש בפסק הדין ולא צירף את הבקשה שהגיש לתיקונו, אך על היסוד המעט שפירט וכן המצוין בתגובת המשיבה, נראה בעיני כי מבוקשו כי בית משפט זה יורה בשלב זה, לאחר שההליך בא אל סיומו, על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי, מוקשה על פניו. מכל מקום על יסוד הנטען בפניי אין בידי לקבוע שהנחתו של המבקש, כי העתירה לדיון נוסף אותה מעוניין הוא להגיש תתייתר בעקבות הבקשה לתיקון פסק-הדין שהוגשה על ידו, היא הנחה מבוססת.

בהינתן האמור סבורני כי לא היה מקום לכך שהמבקש יקשור בין הבקשה לתיקון פסק הדין שהגיש והעתירה לדיון נוסף אשר מעוניין הוא להגיש, ואם רצה הוא לפסוע בשני נתיבים אלו, היה עליו - בשלב דיוני זה וכל עוד לא התברר גורלה של הבקשה לתיקון פסק הדין אותה בחר להגיש בד בבד עם הבקשה שבפניי - להגיש במועד את העתירה מבלי לכרוך אותה בבקשה לתיקון פסק הדין (ומובן כי אם בקשת התיקון היתה מתקבלת היה באפשרותו לעתור לתיקון או למחיקה של העתירה לדיון נוסף). לפיכך אין מקום לקבל את בקשתו של המבקש למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף עד לחמישה-עשר ימים למן המועד בו תוכרע בקשתו לתיקון פסק הדין.

3.

למרות האמור וחרף הקושי הנזכר בהתנהלות המבקש, החלטתי ליתן לו ארכה קצרה לשם הגשת העתירה בפועל, בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה.

זאת שכן לצד התנהלות זו ראיתי ליתן משקל לכך שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף (וזאת בשונה מעניין לוי הנ"ל), כך שהמשיבה לא יכולה להישמע בטענה כי סברה שהמבקש לא יגיש הליך כאמור, והיא אף לא טענה כי שינתה מצבה לרעה על יסוד סברה כזו. כן ראיתי ליתן משקל למורכבות הסוגיות נשוא פסק הדין, אשר הוכרע ברוב דעות (וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכוייה של עתירה לדיון נוסף להתקבל).

באיזון בין שיקולים אלו כולם, תותר כאמור הגשת עתירה לדיון נוסף וזאת עד ליום 2.12.2015 . בשל הקושי הנזכר בהתנהלות המבקש ישא הוא בהוצאות המשיבה בגין התגובה שהגישה לבקשה, בסך של 4,500 ש"ח, ועוד יובהר כי קבלתה של העתירה לדיון נוסף לרישום מותנית באישור שיציג המבקש על דבר תשלום ההוצאות לידיה בפועל.

המבקש יציין את דבר הארכה בפתח ההליך (ככל שיחליט להגישו) ויצרף החלטתי כנספח .

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה (ותערוך תרשומת טלפונית).