בש"א 789/18 עובד חזן נ. גבריאלי יריב

­­­

בגדר הבקשה שלפניי עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2017 בע"א 47095-04-17 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחה ערעור מטעם המבקשת על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים מיום 2.3.2017. המשיב מתנגד לבקשת הארכה.

לטענת המבקשת, פסק הדין מעורר שאלה משפטית מסוימת מתחום דיני השטרות אשר טרם הוכרעה בפסיקה. על פי הנטען, לאחר מתן פסק הדין פנה בא כוח המבקשת למפקח על הבנקים (להלן:

המפקח ) על מנת לקבל את עמדתו ביחס לסוגיה האמורה, אולם לא נמסרה לו עמדה ברורה בעניין. משכך, החליטה המבקשת להימנע מהגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. ביום 4.1.2018 פורסמה בעיתון "זמן צפון" כתבה שבה צוינה עמדת המפקח ביחס לסוגיה האמורה. לטענת המבקשת, עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכרעת בית המשפט המחוזי ויש בה כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

לאחר בחינת טענות הצדדים החלטתי לדחות את בקשת הארכה.

פסק הדין ניתן ביום 8.11.2017 כאמור, ולשיטת המבקשת עצמה המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 10.12.2017 (פיסקה 3.2 לבקשה). בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 25.1.2018, כחודש וחצי לאחר מכן. כלומר - עסקינן באיחור ממשי ונתון זה שוקל לרעת המבקשת.

לכך מתווסף הנתון, כי בהסבר אשר ניתן על ידי המבקשת אין משום הצדקה מבוררת לאיחור. המבקשת, המיוצגת על ידי עורך דין, קיבלה לידה את פסק הדין והחליטה, לפי מיטב שיקול דעתה ולאחר ביצוע בירורים כאלה ואחרים, להימנע מהגשת הליך ערעורי נוסף. בכך יצרה אצל המשיב ציפייה לגיטימית כי פסק הדין אשר ניתן בערעור הפך חלוט. קשה להלום כי פרסום כתבה בעיתון לגבי עמדתו הנטענת של גורם רגולטורי כזה או אחר "יטרוף את הקלפים" ויבטל באחת את אינטרס ההסתמכות של המשיב על סופיות פסק הדין ואת יתר האינטרסים העומדים בבסיס מגבלת הזמנים להגשת הליכים ערעוריים. ודוק: הכתבה המדוברת לא פורסמה על ידי צד שלישי בלתי קשור, אלא על ידי עורך דין מהמשרד המייצג את המבקשת. פרט זה לא צוין, משום מה, במסגרת בקשת הארכה. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות כי יינתן פירוט סדור וברור מתי בדיוק פנה עורך הדין למפקח (מעבר לפניות אשר נעשו בסמוך לאחר פסק הדין ואשר לא הניבו תשובה ברורה כאמור לעיל) ומתי נמסרה לו העמדה העדכנית של המפקח. ככל הניתן אף מצופה היה לצרף את העמדה העדכנית לבקשת הארכה. כזאת לא נעשה, וממילא כל שנותרנו עמו הוא פרסום עיתונאי לקוני לגבי העמדה הנטענת של המפקח. זאת ועוד: הכתבה פורסמה ביום 4.1.2018 ואילו בקשת הארכה (בצירוף בקשת רשות הערעור גופה) הוגשה ביום 25.1.2018, שלושה שבועות לאחר מכן. כלומר - גם לאחר פרסום הכתבה לא פעלה המבקשת בזריזות המצופה לשם הגשת בקשת ארכה.

אוסיף, כי לאחר עיון בחומר המונח לפניי איני סבור כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך - שהינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" - גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן הארכה המבוקשת (וזאת אפילו אניח לטובת המבקשת כי הפרסום האמור אכן משקף נכונה את עמדת המפקח).

התוצאה היא כי בקשת הארכה נדחית. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.